[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







יסמין גבע
/
רק שלא ישימו לב

קמה בבוקר מתלבשת, מצחצחת, חופפת ושמה עיפרון שחור, שיהיה יפה!
רק שלא ישימו לב... יורדת למטבח, מכינה לה כריך לפני שאמא
תתעורר ותבין מה היא עושה ואז תעצור אותה ותכין לה כריך מעוך
ומגעיל שאי אפשר להבין מאיפה הוא בא. ואז נכנסת להילוך גבוה
ורצה לביה"ס לפני שיהיה צלצול ואז יורידו לה ציון בהתנהגות-
ויהיה רע מאוד בבית, רע מאוד. לביה"ס היא מגיעה בדיוק בצלצול
ממש לפני שהמורה נכנסת לכיתה ורושמת לה "איחור" מעיק שהיא
יודעת שיעלה אחר כך ביום הורים, מזל! היא מתיישבת ופותחת מחברת
וספר בשביל תמיד להיות בעניינים. אחרי הבוחן האחרון כדאי מאוד
שתתחיל להקשיב אבל היא לא מצליחה להתרכז, נועם יושב ממש מולה
ומסיח את דעתה בדרך נפלאה עד כדי שלא בא לה לחשוב על כלום
מלבדו, היא יודעת שאם ידע שהיא אוהבת אותו בוודאי יצחק, וידאג
שכולם יצחקו כמוהו ולכן יובל לא סיפרה לאף אחד חוץ מלשיר, אבל
היא לא תספר זה ברור, שיר החברה הכי טובה שלה היא יודעת מה
יקרה אם מישהו ידע ומבינה את הדאגות של יובל. השיעור נגמר,
כולם יוצאים אבל יובל נשארת שם ליד השולחן וחולמת על נועם, כמה
שהוא מושלם... היא לא שמה לב ששיר קוראת לה בכלל ואז פתאום היא
יצאה מהבועה והבינה ששיר כבר מתחילה להתעצבן "מה קרה?" "כלום!
אני פשוט קוראת לך כבר שנה בערך, לא שמעת אותי?" שיר עונה
בתוקפנות שהיא "מה הביג דיל'? זה לא כאילו זה חשוב..." ואז
יובל מבינה מה אמרה, שיר כל כך עצבנית... זה לא היה מהלך
חכם... "לא חשוב? לא חשוב? מה כן חשוב? ההתאהבות הדבילית שלך
בנועם?!" מתח איום שורר, אלוהים, היא אמרה את זה עכשיו מול כל
הכיתה. היא לא יודעת מה לעשות, ושמה לב לנועם עומד המום בצד
השני של החדר, זהו, הכל אבוד! היא מתחילה להרגיש דמעות עולות
לה לעיניים ורצה לשירותים לתוך התא האהוב עליה ובוכה עד קצה
כוחה, דמעות שחורות ממיסות את הנשמה, מעקלות את אבריה ומוציאות
הכל החוצה- הכול! פתאום היא שומעת מישהו נכנס או בעצם מישהי,
כי הרי היא בתוך שירותי הבנות... ואז קול עמוק ומוכר קורא לה
"יובל... את כאן? בואי החוצה..." ואז היא מזהה את הקול... לא
יכול להיות! היא יוצאת מהתא ומוחה את הדמעות ואז מולה עומד לו
נועם, סמוק טיפה, נראה שהוא רץ, אולי אחריה? אבל לא יתכן... מה
הוא רוצה בכלל? "כן? מה?" היא שואלת תוך כדי שהיא מנגבת את
הפנים בנייר טואלט חצי קשיח וזה כואב אבל לא נורא, "זה נכון?
כאילו... את מחבבת אותי?" הוא אומר ומביט בה במבט עמוק ותוהה
"אממ... אבל..." הוא קוטע אותה:"אין אבל! כן או לא?" ואז היא
מתקרבת אליו והוא אליה "כן..." היא אומרת והוא מחייך ונושק לה
את הנשיקה הטובה ביותר שהייתה לה השנה ואולי גם אי פעם. הם
מפסיקים רק אחרי חודשיים וחצי... טוב אולי לא את הנשיקה אבל את
הקשר כן. יום אחרי שהיו יחד בצורה מלאה לגמרי (וגם בלי אמצעי
מניעה) הוא עזב, ואמר ש'זה לא זה' וש'מה שהיה נגמר' והיא? היא
בכתה, בכי גדול וחזק ושוב דמעות שחורות ממיסות את הנשמה,
מעקלות את אבריה ומוציאות הכל החוצה- הכל! אבל הפעם אין מי
שיבוא לשירותים וייתן לה נשיקה או יחבק אותה, והיא נשארת לבד
אבל אז אמא שלה מבקשת שתרוץ למכולת ותביא חלב, לחם וביצים. אז
היא יוצאת מהשירותים  מתלבשת, מצחצחת, חופפת ושמה עיפרון שחור,
שיהיה יפה! רק שלא ישימו לב... והולכת ל"מכולת של שימי" קונה
ביצים, לחם, חלב וגם מדברת טיפה עם אחד שקונה שם גם. הוא חמוד,
אפילו מאוד, אז הם קבעו להיום בערב, הוא לוקח אותה למועדון
סלסה. אז בערב היא מתארגנת יפה יפה, הכי יפה שיש ולובשת את
השמלה האדומה שלה שעמדה בארון שנים, נועלת נעלי עקב, לוקחת
מעיל ומפתחות ויוצאת מהבית בשביל להגיע בזמן. במועדון יש
מוזיקה חזקה, היא מגיעה בדיוק בזמן ותופסת לה שולחן בזמן שהיא
מחכה. השעה 22:30 והוא עוד לא הגיע, הם קבעו ל21:00 והוא היה
אמור להיות פה כבר, היא קובעת: 'עוד חצי שעה ואני הולכת' אבל
בסוף היא נשארה לחכות במשך שעתיים. כשהיא מתייאשת וחוזרת הביתה
היא נופלת למיטה ובוכה, על הכל היא בוכה- הכל, ושוב דמעות
שחורות ממיסות את הנשמה, מעקלות את אבריה ומוציאות הכל החוצה-
הכל! והיא נרדמת, וחולמת על איך היא הולכת אל אבא שעזב וחונקת
אותו עד שיפסיק להתפתל, איך היא דוקרת את נועם והבחור מהמכולת
ואח"כ חותכת אותם לחתיכות קטנות עד שלא יוכלו לזהות אותם ואיך
היא עולה אל גג ביה"ס עם אמ-16 והורגת את כל אלו שעשו לה עוול
בעולם, גם את עצמה היא הרגה. בבוקר קמה, מתלבשת, מצחצחת, חופפת
ושמה עיפרון שחור, שיהיה יפה! רק שלא ישימו לב...







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
במבחן פסיכומטרי
ביקשו ממני
לאיית איגלו.


תרומה לבמה




בבמה מאז 27/3/05 8:37
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
יסמין גבע

© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה