[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







הילה ארנון
/
חדר 206 חלק ב'

"מירי! איך את מתפרצת הנה בצורה הזאת! הגידי לו להמתין מעט."
"כן דוקטור."
"שוטר? מאיפה אתה מכיר שוטרים?"
"זה סיפור ארוך ליאור. בפעם אחרת אספר לך, בינתיים לך לישון."

כעבור כמה דקות עיניו של ליאור נעצמו והוא שקע בשינה עמוקה.
דוקטור פולג פתח את דלת החדר והזמין את השוטר להיכנס לחדר.
השוטר נכנס הביט בליאור הישן ואז הם התיישבו בפנית החדר.

"מה איתו? שמעתי שהוא התעורר."
"כן, כבר חודש."
"אתה זוכר מה אמרתי לך לפני שלוש שנים? המצב חמור ביותר חיים!
אני מקווה שאתה
זוכר את כל הסיפור על התאונה? כבר אז אמרתי לך שהבחור שקוע
בצרות גדולות!"
"אני זוכר... אבל מוטי, אנחנו מכירים כבר כל כך הרבה זמן! אתה
לא יכול לעשות שום דבר?!"
"לא חיים! חוקים זה חוקים! הוא יצטרך להשיג לעצמו עורך דין,
אלא אם..."



הם ישבו בפנית המועדון. חמישה נערים בני 17 יושבים, מעשנים
נרגילה ושותים. לרגליהם היו מפוזרים עשרות בקבוקים של משקאות
שונים שתוויותיהם קולפו.
המוסיקה רעשה, ריחות שונים ומשונים אפפו את המקום וגם ענני עשן
שונים. במרכז המועדון התאספו הרבה בני נוער שרוקדים, שמחים
ומאושרים, כולם צוחקים ונהנים. האווירה מאד עליזה כמו בכל
מועדון.  
חמשת הנערים החלו לפתח שיחה על הדי ג'יי שלא מבין במוזיקה, על
הבנות השונות שליד הבר, על זוג החיילים שמחזיקים ידיים בפינה
ועל ההמון הרוקד.
בשלב מסויים הוציא כל אחד מכיסו שקיות אבקה או כדורים
צבעוניים. המבחר כל כך גדול, הפיתוי והרצון עוד יותר. למרות
שזה לא דבר חדש כבר הרבה זמן חיכו כדי להשיג את הכסף והסחורה.
עכשיו סוף סוף הציפייה השתלמה! כי אין הרגשה יותר טובה מזו.
אתה נשאב אל עולם חסר גבולות, מלא אפשרויות ומלא חלומות.



"בסדר מוטי, אני אדאג לו."
"אתה יודע שהמשפחה שלו כבר לא רוצה לשמוע ממנו אחרי כל מה
שעשה..."
"כן אני יודע. זה כל כך עצוב. אני בכלל לא מבין איך נוער
מתדרדר לדברים האלה?!"
"תאמין לי הוא יכול ועוד איך!"
"תסתכל עליו! הוא אפילו לא היה בן 17 כשהוא נכנס לכל העסק הזה!
איך זה יתכן?!"
"קשה להאמין אבל ייתכן! נתקלתי כבר בהרבה מקרים כאלה. כמו
במקרה ההוא שבו    
נפגשנו לראשונה"



"דוקטור! אני צריך שתעזור לי! מצאתי אותו ברחוב חסר הכרה! הוא
נפגע בזרוע ואיבד  
הרבה דם! "
"כל הכבוד חיים. שים אותו על האלונקה הזאת ואני אדאג שיטפלו
בו. אתה יכול ללכת להחליף את החולצה שלך, נראה לי שהיא קצת
מוכתמת בדם."
המראה הזה של בחור ממושקף, לבוש לבן, סוחב על כתפיו בחור מעולף
ומדמם במדי שוטר אינו הכי רגיל בבית החולים השליו, למרות שכבר
קרו מיקרים יוצאי דופן.
לאחר שהחליף את חלוקו התיישב המתלמד חיים פולג מחוץ לדלת של
טיפול נמרץ בהמתנה לידיעות אודות השוטר הצעיר שכרגע הציל. לאחר
זמן מה הוציאו את השוטר והעבירו אותו לחדר אחר. המתלמד הצעיר
העתיק את מקומו ליד מיטתו של השוטר וחיכה.

"שלום, איך אתה מרגיש?"
"קצת כואב אבל אני בסדר. קוראים לי מוטי. שמעתי מה עשית
בשבילי, חיים. אני ממש
מעריך את זה."
"זה שום דבר. תגיד מי עשה לך את זה?"
"כמה סוחרי סמים שרצו להתנקם בי כי עצרתי את הבוס שלהם. נחש
בני כמה הם היו?
לא יותר מבני 19! אתה מאמין?! שבעה בריונים תפסו אותי והחלו
להכות בי חזק. ברחתי בריצה, הם החלו לירות לעברי ואז בדיוק
בשניה שהסתובבתי לירות בהם בחזרה נפגעתי בזרוע. בכוחות אחרונים
התחלתי להתקדם אל בית החולים אבל התמוטטתי, אז מצאת אותי. אני
באמת מודה לך. אני לא  יודע איך אוכל לגמול לך אי פעם!"
"זה בסדר מוטי! אני לא רוצה כלום! אבל רק בשבילך... בוא נגיד
בינתיים שאתה חייב לי טובה."



"זה פשוט אסון איך הם מסוגלים לעשות הכל רק כדי לקבל את המנה
שלהם"
"כן, אתה צודק. תראה אותו חיים! כל כך צעיר ועם זאת כל כך
מתוסבך. זה אסון לחיות עם כאלה אנשים תחת אותה קורת גג. הם
מסוגלים לאיים ולסחוט רק כדי להוציא ממך קצת כסף. הם אפילו
מסוגלים לגנוב מההורים שלהם."
"מוטי, אתה חושב שליאור מסוגל היה לעשות את כל זה? לא נראה
לי!"
"חיים, אני אומר לך. אל תיתן בו אמון כל כך בקלות! לא סתם
המשפחה שלו זרקה אותו וניתקה איתו קשר. אני אישית חקרתי את
המקרה שלו ותתפלא לשמוע, הוא היה ילד מחונן! ההורים שלו גם
שלחו אותו מגיל 12 לקורס של רופאים צעירים, הוא היה מאד מצליח!
אם הוא לא היה מתעסק עם סמים הוא היה יכול להיות רופא גדול!"



"כמה יש לכם?"
"100 שקל, גנבתי מהמכולת של יוסי."
"לי יש רק 100 שקל מדמי הכיס שאני מקבל מסבא ועוד 50 שקל
שפילחתי מאחותי."
"איזה סכומים קטנים! לי יש 500 שקל שהייתי אמור לשלם איתם
לקורס" רופאים - דפוקים" ועוד 200 שגנבתי מאמא שלי!
"מגניב ליאור! אבל לי יש רק 200 שקל וחסרים לנו עוד 200
לפחות!"
"מה נעשה?"
"אולי נשדוד תחנת דלק?"
"לא, לא! זה... זה לא טוב... יתפסו אותנו..."
"איזה שפן! למה נראה לך?!"
"הוא צודק. תחנת דלק זה מסוכן. אבל אפשר להתגנב לתיכון ולפרוץ
את הכספת שבחדר המנהלת."
"רעיון מצויין ליאור! יאללה! אז קובעים היום ב- 11 בלילה בשער
של התיכון!"









loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
זה כמו חור שחור
ששואב אותך
בפנים בכוח









עוד דבר חוכמה
מפיו של אפרוח
ורוד על הדף
האחורי.


תרומה לבמה




בבמה מאז 27/3/05 9:01
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
הילה ארנון

© 1998-2022 זכויות שמורות לבמה חדשה