יצא לכם לקרוא את הספרים של ג'יימס הריוט? "כל היצורים גדולים
וקטנים" וכו'? זו סדרה ביוגרפית למחצה שכתב וטרינר כפרי. מומלץ
בחום, בהנחה שאתם שורדים את טבילת האש בפרק הראשון (הקטע עם
הזרוע-עד-הכתף-בתוך-הפרה וכו').

לעניינו, זכור לי קטע משם בו המספר מטייל בלונדון, אחוז
געגועים ליורקשייר, לטבע ולחיות - ורואה סוס משא גדול קשור
לעגלה. הוא מלטף אותו, ובנקודה הזו הסוס אוחז במעיל שלו
בשיניו, מניף אותו לאויר ומטלטל אותו בעוצמה. היסטריה, קהל
משועשע, עגלון שצועק "למה אתה מציק לסוס שלי"... הבנתם.

לו הייתי זוכר את הפרק הזה בזמנו, סביר שהייתי ניצל משיני
הבהמה הטמאה. הליסטים המפורזל הנ"ל רעה לו בשלווה בשדה הירוק
עם חבריו/חברותיו. כמו רוב בעלי החיים הגדולים הסוסים נראים
פסטורליים להפליא כשאתה מספיק רחוק מהם (ראו ערך כבשים)
ונתקפתי צורך ללטף אותם.

התקרבתי לסוס קטן ולא מאיים - שהתחיל לסגת ממני מיידית במבט
מבועת - כשלפתע קלטתי שהסוס הגדול ביותר בקבוצה צועד - לכיווני
דווקא - בצורה מהירה, החלטית, ובלתי מסורסת בעליל. בעיניו היה
מבט שאמר באופן ברור להפליא "התרחק מהבחורה שלי". בעודי מנסה
לציית הוא הניף את ראשו העצום ו-קלאק- סגר את השיניים הצהובות
שלו על הטי-שרט לשעבר שלי... נו, די... נוריד את המסך על שארית
המחזה העגום.

כשסיפרתי לחברה שלי על האירוע היא פרצה בצחוק היסטרי וגילתה לי
שגם לה קרה פעם אירוע דומה. היא ראתה סוס חביב למראה בירושלים
המושלגת, התקרבה ללטף אותו, והסוס צעד בשלווה קדימה כשהוא
מנחית פרסה אחת על הרגל שלה ונשאר לעמוד עליה. הבחורה לא
יכולה להתחייב שהדבר נעשה בכוונה תחילה (היה שלג עמוק ואולי
הסוס לא ראה על מה הוא עומד) אבל היא מציינת שהוא לא הגיב
לצרחות וחבטות אגרוף, אלא הביט בה בשלווה זדונית כשהוא ממשיך
ללעוס קש. היא צלעה חודש.

באותו רגע גורלי נוסדה "אגודת נפגעי סוסים" שמטרתה לחנך לאמת
המרה ציבור עירוני שגדל על רעיונות רומנטיים בדבר אצילותו
ועדינותו של הסוס. כבר היינו מקימים אתר אינטרנט, אולי עם
קישור לעמותת גננ"ע שלי - "גברים נמוכים נגד עקבים" (מבוטא
"Janana") - אבל שותפתי לאגודה טענה שראשי התיבות שלנו
פרובוקטיביים מדי והרעיון נפל.

ונשמרתם מאוד לנפשותיכם!