לקחת אותי,
אדמה.
ופסעת עלי,
ושתלת בי.
וכל שתיל צמח בי
לעצי רגשות שלא הכרתי.
כל עץ הניב פירות, וריח מתקתק נישא באוויר,
פורחת ויפה חיכיתי לך,
אדמה.
להראות לך פרי יצירתי, פריוני,
כי אני
אדמה.

ויבשו העלים,
ונפלו הפירות,
והגזע נאכל.
והפסיעות אותן פסעת,
הפכו לבורות אבן יבשים,
לא עשית דבר רע,
שתלת בי שתילי תקווה,
ולא השקת,
ולא טיפחת,
ועכשיו,
נבלו הם.

לעולם לא אוכל
עוד,
שיפסעו על אדמתי הרכה,
כי איננה,
לעולם לא יפרחו בי חיים,
כי איני פוריה
עוד,

אני,
אדמה.