את סיון הכרתי בקורס הכנה לפסיכומטרי. ממש פלא שהצלחתי להתרכז
גם בשיעור. היא הייתה כל כך יפה בעיני. טוב, יפות לא חסר, אבל
סיון עשתה לי משהו לא ברור, אולי התאהבות תקפה אותי. הצלחנו
אפילו להעביר את הזמן לפני השיעור בצורה יפה, הייתה כימיה
טובה, כך חשבתי. היינו מדברים בהפסקות, ונפגשנו להעביר זה לזו
חומר לימודים. נמשכתי אליה וחשבתי עליה לפני שהלכתי לישון.
אפילו שיצאתי עם איילת שהכרתי חודש לפני, והיתה פחות יפה אבל
זורמת. "אני אוהב בנות לא כבדות", חשבתי.

מרוב שרציתי את סיון, לא ידעתי האם להזמין אותה לסרט או סתם
להציע לה לטייל ליפו העתיקה שתמיד אהבתי. איכשהוא היא התמוססה
לי בין האצבעות, כאילו ניסיתי להחזיק לאורך זמן גרגרי חול ים
בקיעור כף היד.

כך נגמר לו הקורס. אני לקחתי את כל הפגישות  עם סיון, חיברתי
אותן לסרט אחד, הרצתי קדימה ואחורה. לא היו מסקנות ברורות.
נזכרתי פתאום בזה שראיתי שתי חברות די מעצבנות שלה ושכנעתי את
עצמי כעת שהיא בכלל לא מה שאני רוצה. נזכרתי שהיא בכלל בגובה
שלי. "אני לא רוצה ללכת עם מישהי שכתפה מגיע לכתפי..."
חשבתי. כך מסמרתי מסמר אחרון בארון הדמיוני שהכנתי לסיון .

(עברה שנה)

מסיון כבר ממש שכחתי, או שהשכחתי אותה בצורה כה מושלמת מראשי.
הגעתי לדיזינגוף, נכנסתי לסטימצקי לקנות ספר ליומהולדת של
אחותי. כשהרמתי את עיני מהספר עיני קולטות דמות מוכרת. שלוש או
ארבע שניות ואז "סיון...!" בנימת הפתעה, "יובל..." ממנה, נראה
שאותה נימה בדיוק נשמעה בקולה. דיברנו, השלמת פערים, כך נראה
מכנים את סוג השיחה. סיפרתי לה על לימודי המחשבים, היא על
תוכנית מגובשת לנסיעה למזרח. "חומות של תקוה" מוקרן מחר
בסינמטק, היא סיפרה שהיא מתה לראות את הסרט. האמת, גם אני.
לקחתי (שוב) את הטלפון שלה, שמחתי על הרעיון שניפגש. בחנתי את
סיון, בסריקה מהירה, נראה שהיא השמינה קצת, לא היה נראה שזה
בצורה משמעותית. בערב נזכרתי במבחן שיש לי מחרתיים, שאני חייב,
פשוט חייב ללמוד היום ומחר. למחרת דיברנו בטלפון, סיכמנו באופן
עקרוני על פגישה ביום שישי. כשהגיע כבר יום שישי רציתי לצאת עם
החברים למסיבה. לא יודע איך לא בער לי כבר לראות את סיון כמו
אז שלמדנו בקורס.

חודש חלף, הכרתי את גלית באיזו מסיבה אחרת. רק אז הבנתי שדוקא
סוג של אדישות שהייתה לי כלפי סיון, היא זו שמשכה את סיון אלי
בסוף.
כמו שאש גבוהה חורכת את הבשר בסיר, כך אז, מרוב שרציתי את סיון
נשרפתי והפכתי לאילם.

היום מצאתי זמן להתקשר לסיון, בצורה קצת מלאכותית, הצעתי לה
לראות סרט אחר, קבענו, נפגשנו. שיחקתי אותה "ידיד טוב".
שמעתי על האקס המיתולוגי עוד מלפני הקורס.

סגרתי סופית את הענין הלא גמור עם סיון. עכשיו אני יכול להגיד
לעצמי שאחנו ידידים טובים.