מסתתר מאחורי חומות של שאלות
מה תהיה, מי תהיה
ואם בכלל, חושב על הכל
והמחשבות, המחשבות הורגות אותי
כמו רוצח באפילה של חיי.

נמאס לי לברוח, רוצה לצרוח
ולצעוק שכל העולם ישמע את הזעקה,
שתצא מבארות ההדחקה.
שתציל אותי מסערה שעומדת בדרכי
אל המטרה.

ואז השגרה תיעלם לדקות גורליות
וכל האנשים יהפכו לצלליות,
והדבר הבא שירעיד את חיי
ייעלם כהרף במחשבותיי.

לא רוצה להתקבע בחברה
רוצה שנשמתי העייפה
תקפץ בין קברי המוסכמות
והמחשבה המקורית תתחיל להיות.

אין מי שמקשיב לקולות בראשו
חושב על כל העולם חוץ מעצמו
כולם ממהרים למטרה
מבלי לראות אותה באמת.

הם לא שמים לב שהמטרה שוכנת
בסוף הדרך של האבנים השחורות,
ושהאבנים הזהובות
כבר לא בוהקות.

כולנו חיים באשליה שמניעה אותנו
לעבר האופק האפל של דמיוננו,
מה מחכה בסוף הדרך?
האשליות הן התשובות...