|
אני יושבת בחולצה השחורה שלי
על הספה הכחולה
אומרים לי
להרפות...
אולי כדאי לקפוץ שפתיים
לחכות...
הלב לא מתרגל לפעום לבד
אני רואה שבתות וחגים
ובוכה בסוף כל פרק
ושומעת שירים
של יום הזיכרון
אני צועדת בלילה כדי לפגוש
טעם חדש
הלילה מחזיק את הייאוש חזק
קרוב לחזה
נולדתי עם דופק מהיר
השתיקה חונקת אותי עם כבלים של
כל ניסיון לא לעזוב
לא להרפות
נשארתי
עם
או
אור |
|
|
מי אמר שכל
הכושים אותו
דבר? הנה, אתמול
ראיתי אחד עם
צלקת בלחי שמאל. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.