היא: "עכשיו אני פשוט מוזרה... כאילו מישהו אחר כותב."
הוא: "תקחי שנייה 2 נשימות עמוקות!"
היא: "זה לא יעזור... אני במין אקסטזה עכשיו... אלוהים, כל
הזפת יצא ממני..."
הוא: "אני עוד שניה באמת אבוא לאשפז אותך!"
היא: "אני בסה"כ צריכה לפעמים דממה... אולי אני באמת אמצא את
זה שם."
הוא: "אל תפחידי אותי."
היא:"אני אשתדל שלא... אבל לכל אחד יש ת'צד המפחיד שלו ושלי
עומד להתפרץ."
הוא: "מה עבר עליך היום?"
היא: "לא יודעת... משהו חדר."
הוא: "ספרי לי איך עבר היום..."
היא: "קמתי. הלכתי. ישבתי. התחבקתי. נושקתי. ציירתי. כתבתי.
צחקתי. כעסתי..."
הוא: "לאיפה הלכת? על מה ישבת? עם מי התחבקת? ע"י מי נושקת? מה
ציירת? מה כתבת? על מה צחקת? ולמה כעסת?"
היא: "הלכתי לתחנה. ישבתי בכיתה. התחבקתי עם חברה. נושקתי ע"י
חברה. ציירתי ליצן פורים ומפת א"י עם כתר וסרט. כתבתי קשקוש.
צחקתי עם הילדים ועם המורה וכעסתי על העולם."
הוא: "למה כעסת על העולם?"
היא: "כי מגיע לו..."
הוא: "מה הסיבה לזה שמגיע לו?"
היא: "כי הוא מחורבן והוא רע והוא אנוכי והוא אכזרי והוא גועלי
והוא דורש."
הוא: "אבל זה לא כל העולם ככה!!!"
היא: "זה כל העולם מבחינתי. אין עולם אחר. זה עולם שלך. זה
עולם בעיניים שלך. אין לי משקפיים ורודות וגם לא חצי כוס
מלאה."
הוא: "מה איתי?"
היא: "מה איתך?פיסה קטנה מיני רבות שמנסות לפתוח ת'חלון..."
הוא: "אז את מודה שזה לא כל העולם."
היא: "יש עולם ויש עולם. יש את העולם שאני אבחר להסתגר בו ויש
ת'עולם שיפרוץ לי את הגבולות."
הוא: "אז תבחרי בעולם הטוב."
היא: "אין בחירה. יש חיים בחלקים."
הוא: "לפני שניה אמרת שיש את העולם שאת תבחרי..."
היא: "לא מקבלים הכול בחיים."