אני נוסעת שוב בדרך שיורדת מן ההר
נדמה ששום דבר לא השתנה
מלבד מראה המחצבה הישנה
ושוב עולים ריחות של רפת וחציר
שמזכירים לי את הצורך לצלצל בפעמון
באוטובוס שכבר איני נוסעת בו

חולפת בדרכי על פני התחנה
פונה בדרך הסלולה ששוב לא מעלה אבק
ההרשמה בעיצומה באותיות גדולות
על הגדר של הבריכה
ויש גם חדר כושר מאובזר

ליד חדר האוכל לא פוגשת אף אחד מוכר
מודעות צבעוניות של מבצעים
בתוך חדר האוכל יש חנות למחשבים
האקונומיה הושכרה גם היא
חנות מפעל של נעליים

ברפת עוד עובדים
הם מקבלים משכורת
ואת הלול סגרו לפני שנתיים
את האסם הפכו למועדון
ובלילות שישי מוכרים כאן
מוזיקה ואלכוהול

אבל ביום שישי בצהרים
נדמה ששום דבר לא השתנה
תחושה של נועם ושלוה
ירוק נקי וריחני ורוגע
שבעיר אף פעם לא תמצא
מן אווירה של שקט
שאחריו אין סערה


=========================================
נכתב לסדנה ה-53
שירה חברתית
את הקווים המנחים לסדנה ניתן למצוא פה:
http://stage.co.il/forum/read.php?f=13&i=14031&t=14031&v=t