ינה השם להחכירני באדמתו עידיתו
נעורי יחורו באדמת כלסים
מטיפי חסד להדי יצדקו
אנוכי ערובה לבאי קדימה בסרגל המידות

אמרה בליבי נכונה להיות
צודקת ואולי שאולה לתרבות שאון
באמרם הם אמדוה יצאתי אני לשפטים
בעיני עבוטה לרעי שטן

נתתי עצמי לרעות, פועה
שבי בלבוש שחורין ומעשי כשפים לרוב
פתאים לאהבת שמם ולא שמו
ואני עמם.

כי אז נתן לי בורא אסמכתא
כבת יום
לטעום מר ומתוק ומלוח
לבשם ערומי חטאים
עד תום.

תום עיוה בי תלאים
ותום ברא אלוהים
באדמת עדן שערי ילבן טרם עת
אות זהרין לבאים.