אחרי שאני לא ישנה מספיק זמן אני נכנסת ללופ הדיכאון שלי. זה
יכול לתפוס אותי באמצע הצהריים או לפנות בוקר או בכל שעה אחרת
במשך היום לצורך העניין. זה משתלט עליי, מטפס במעלה עמוד השדרה
מהתחת עד לעורף. צמרמורת לא נעימה עוטפת את עמוד השדרה והצלעות
מתחילות להיסגר וללחוץ, לא נותנות לי לנשום סדיר. ואני רק
מכניסה את עצמי עמוק יותר ויותר לכמה רע לי וכמה רע הולך להיות
לי. אם אני לא מצליחה להפסיק את זה בזמן, בעזרת אחרים או פשוט
בעזרת שינה, אני מתחילה להתמכר לתחושה הנוראית הזו ומתחילה
לאהוב אותה. משם הדרך לאולר מתקצרת. למזלי בדרך כלל שם אני
מפסיקה לבד. |
