עת שחר - ואני ציפור.

מלמלה ורקמה מכסים את נפשך,
בד משי מלטף שתי וערב מלחך,
סביב חייך חיוכך ועינייך עייפות
על ראשך שיער ערווה
וברקע - אנחות.

עת ערב - ואני כינור.

קול ערטולך פורט לאיטו על מייתרי,
חמוקייך עצלות. נרקבות אצבעותיי.
עינייך חלולות, דם-בשר-פלצות
צליל צרוד בחדרי ליבך,
וברקע - גניחות.

עת ליל - ואני שיכור.

באשמורת תיכונה מסובבת על הצד
שמריי קפאו מזמן צמחו שיבולת על היד
וילון פלדה עדין כופת עיניים קמוטות
איך לא נזהרתי,
וברקע - צרחות.

מזל טוב!

זה בן.