היה היה איש אשר בילדותו
לימדו אביו את נחת זרועו
והיה אומר לבנו
שעליו לסור למשמעתו
עד אשר יוכל לעמוד כנגדו
במבחני היאבקות וגם יוכל לו.

ידע הבן שאביו מתאגרף
וכל בעיה עם ידיו פותר,
ולכן חיפש זירה אחרת
בה יוכל להפיל אביו כהרף,
ומצא את לשונו וחידדה כחרב
והיה נועצה באביו בלי הרף,
מותירו הלום ממילותיו
ובז לאגרופיו.

וגדל הילד ונהיה לאיש
שלעצמו החליט
שלאביו לעולם לא ידמה
ושכל בעיותיו יפתור עם הפה.
נהיו מילותיו משוכללות עם הזמן
נהייתה סביבתו שונה מאביו, מן הסתם.

לאט, למד האיש שכוחה של מילה
לא רק לצורכי התנצחות ומלחמה
ופנה אל דרך הבעת רגשות
תוך פתיחות גם לקלוט...

07/05/03 ©