ארבל הכרמלי / בודדה |
בדמי לילות אשמע בכיה,
אנחש לבה הנמצא בעלטה
על עוצם שיכרון דמה
מענבי ימיה אשר גמלו לאשכול יפה
אך, בגת האהבה אין לה דורך.
נושאת ידיה אל-על, ממתינה למשיח,
פוכרת כפות ידיה בצורת הגביע,
יוצקת, באין רואה, יין דמעתה-
זו תמצית חייה מאש דמה,
וכל איש אשר יתקרב
מן האש העצורה יכלה.
22/03/05 ©
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|