26.1.03

מצאתי עץ מדהים,
עץ עם פרחים לבנים,
העץ היה גבוה
ופירותיו כה טעימים.
כשטיפסתי עליו לראשונה
הרגשתי תחושה חדשה,
הבנתי שהעץ כמוני
באיזושהי מידה.
עזבתי כל עץ ברחוב
והרגשתי מכך רק טוב,
נשארתי עם זה שפרחיו לבנים,
לא חשבתי על לעזוב.
היה נוח עליו לשבת
ולקרוא עליו ספרים
וגם כיף היה מאוד
לדבר ללא מילים.
המסקנות שהסקתי עליו
בחיים עזרו לי נורא
וכל יום מצאתי כלפיו
שיטת טיפוס יותר קלה.
העץ הזה, הוא היה מורד
שורשיו היו צבעוניים
איתו כבר אינני בודד
את פירותינו אנו חולקים.
ולאחר זוג שנים
כבר במשך כמה עונות
נושרים פרחיו פירותיו ועליו
גם בעונות הכי פורחות.
כה רוצה שיפרח שוב העץ היפה
כי אותי עץ אחר עכשיו כלל לא רוצה
כמו עיוור מתהלך בעולם לימודים
כל גלעין ששתלתי שורשיו לא נובטים.

ואז... בסוף השיר הכל חזר לפרוח.