ונשים קלות דעת. נשים שותקות לצד המרפסת הגרומה עץ זית מתדפק
יכול לשווא לנוע. אנחנו נשנה את הזרימה בהינף מסרק אל סבך פרוע
בעפעוף חבצלות
ריסי עיניים כפליאה
בטבורו של חלק זמן
קרוע להתחיל ולסיים לאט לאט, בינתיים גם צללית שלרוחבה עוברת
רכבת חול דרך אצבעות כף יד המתריסה בדד, כתף וצבע
שבעצמה נפערת ולואטת - הרציני שאצחק מבט

כך הן הנשים פשוקות הירכיים שהכרתי על בוריין בעת מצוא
שהטיבו עימי והשקוני מים או נוזלים שאתקשה לזכור ורק לפתע
ליל חף מכל יופי או תואר, ירדוף בעקבן ויקלל קשות את עתידן
או את הצל שמטיל באחורן הזוהר, זה שמזמן איננו עוד.
נדמה אבד לעד.