מונה גולד / פיוטי דמעה עתיקה |
במכאובי האהבה,
הפכה לרוח מוזרה
בחלום עוטה בהלה.
ההחווירו פניה
וצער האהבה מלפניה?
האם דם פורץ משירי ליבה
והיא מתענה באהבתה?
האם גם למשוררים יש פצעים
כמו לאוהבים ?
אני מביטה בעיניה של האהבה
ואפילו בכמיהה,
מנפנפת לה בתהילה
ממש תמימה,
עורגת לה בסבלנות רבה
ומבקשת מהדמעה:
"לא אל תבואי אליי"
מייחלת לחלום יפה
על נשיקת דמעה מתוקה,
ריחנית
וצבעונית,
ושבלב תהא מנוחה
כמו מעונת התשוקה שנחוותה,
כמו חלקת אדמה
שלשמורת טבע הפכה...
18/3/03
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|