יוסף ברנשטין / מאזין לעצמי |
להדים מגופי
כמו גלים מתנפצים
שגעשם אובד בריק
והאין מלוא חלל.
צחוקך מהדהד בראשי
משב רוח חולף מלטף, משאיר
קשקשי אדוות על פני המים
עד שנעלמים מהעין.
אני צועק בתוכי
ואיש אינו שומע
קולי דועך במעלה גרון
כמו סיוט בתוך חלום.
והעיניים רואות באוב
המעלה דמות וריח
נשימה חמה
ואלפי זכרונות.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|