|
לָשׁוּב לִרְחוֹבוֹת הַחַשְׁמוֹנָאִים וְהָאַרְבָּעָה
לְפִנַּת קָרְלִיבַּךְ, בְּתֵל אָבִיב הַיְּשָׁנָה
שֶׁל אֶלֶף תְּשַׁע מֵאוֹת שְׁמוֹנִים וְאַרְבַּע
לִצְרִיפֵי הַקִּרְיָה שֶׁהִתְנַדְּפוּ
וּתְכוּלָתָם הָעָלְתָה לְמִגְדְּלֵי הַזְּכוּכִית
לַחֲצוֹת בְּגֶשֶׁם שׁוֹצֵף מִדְרָכוֹת
לַחְטֹף סִילוֹן מֵי רֶפֶשׁ מֵרֶכֶב עוֹבֵר
לִנְשֹׁם לִרְוָחָה אֶת הָאֲוִיר הַשָּׁטוּף
לִבְהוֹת בַּסּוּפָה הַמִּסְתַּעֶרֶת כְּאִלּוּ
וְאַחַר כָּךְ נָסוֹגָה בִּמְהִירוּת
נוֹכֵחַ חִיּוּכָהּ שֶׁל הַשֶּׁמֶשׁ הַסּוֹלַחַת
לִקְרֹס עַל כִּסְּאוֹת הָעֵץ הַמִּתְקַפְּלִים
לִטְעֹם טִיפּ טִפָּה אֶת הַקָּפֶה הַמֻּקְצָף
לְהִתְעַנֵּג מִלְּעִיסַת גַּרְגֵּר קָלוּי
מַשְׁחִיר שֵׁן לְהַעֲצָמַת הַטַּעַם
לִצְלֹל בְּמַבָּט אֶל בָּתֵּי הַקָּפֶה הַמֻּחְשָׁכִים
שֶׁחוֹתְמִים אֶת דְּמוּתָהּ שֶׁל הָעִיר בְּיָמֵינוּ
לִבְהוֹת בְּעוֹטֵי הַחֲלִיפוֹת הַלּוֹגְמִים בְּעֶדְנָה
תּוֹךְ דִּפְדּוּף רַשְׁרְשָׁנִי מִתְאַנֵּחַ
בְּדַפֵּי הָעִתּוֹן מְחֻסְּרֵי הַבְּש-וֹרָה
כָּךְ, לָדַעַת אֲהוּבָה יְשָׁנָה
לִבְטֹשׁ בְּפִנּוֹתֶיהָ הַנִּסְתָּרוֹת
כְּמוֹ שֶׁרַק הָאוֹהֵב יוֹדֵעַ
יָנוּאָר, 2005
|
|
|
אמא, אכלתי הרבה
ולמרות זאת בא
שוטר ולקח
אותי!
אבי ביטר |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.