אם תראה ילדה
     יושבת על חוף,
   משרטטת מילים
על פירורי אדמה.
     אם תראה ילדה
   עצובה, מסוגרת,
  מחייכת בפנים
    אל עצמה.
 אם תראה ילדה
גלים שיערה,
   עיניה פנינים
 והרוח על רקיע פניה עובר,
    זאת אני וודאי,
      זאת אני הילדה,
   הילדה מהים האחר.

 נושמת לאט
את האוויר מלטפת,
   ובאצבע קטנה
      בכתיבה מתעטפת.
שוב בורחת מעצמה,
       מלבה הגועש, הסוער.
  זאת אני הילדה,
 הילדה מהים האחר.

  רחוקה
ומנותקת,
   שקטה וזועקת.
     דמות נעלמת בתוך העולם הגדול.
 אוספת צדפים של עבר
ובוכה לתוכם את הכל.
   אין לה אל, אין לה בית,
 אין לה שם או חבר.
  רק אותה, רק אותי,
הילדה מהים האחר.

    ...
        עם רדת השמש
   מחלומה תתעורר,
    ועם נצנוצי כוכבים
 אל מצולות ים נפשה תתפורר.
      ואתה המתבונן בתוכה תתמכר
  לאש מבטה
    המסתורי, הרועש, הדומם, הבוער.

  כן, בי התאהבת,
        זאת אני הילדה,
  הילדה מהים האחר.