אדם נותר לו לבדו במערת החיים.
          אבל חשוך שם.
          האושר ששימש לו מזון, אזל.
          האהבה ששימשה לו תקווה, כבר איננה.
          התיארח לו הבדידות חברה לנצח?

          יללות הזאבים בחוץ מבשרות את בוא הקץ,
          הקור הגורם לשריריו להתכווץ,
          אך מן המערה קשה להיחלץ..

          ניצוץ האור הקטנטן נראה כה רחוק,
          אך לא ייתן לו מעיניו לחמוק.
          כי את הצער יש לזרוק,
          למען חיוך אחד מתוק.

          ואם רק יאמין באמונת עד,
          אז מן החושך לא יפחד,
          ישלב הוא יד ביד,
          ואל עבר החיים יצעד!