מדבר חולות רוח עכורה השמש אט אט מתקרבת לשקיעתה
מכסה את השממה הזאת בצל וגם אותי
מרככת בעדינות את מה שבפנים.
אתה רוצה לברוח ואין לך לאן מחפש מסתור מפני השטן
שרובץ מעלייך כל הזמן מחכה לרגע בו יכה בסדן
אור עמום נראה בקצה המנהרה אך עם הזמן גם הוא נכבה
בך רציתי להניח את ידי רק להרגיש את מה שבפנים מגיש
עם הכתום אדום הזה את עולה מולי
נוגה כל כך מיוחדת נוגעת בי
והנה נמוגה כאן השקיעה הענוגה עולה לה במקום אחר בזריחתה
ואני שותק יחד עם השממה משתדל לא להזיל דמעה.