רן חורי / לנפש מתה |
את נקטפת ברגע
לרגע נצחי
ואיך מתהפכות נגיעות לנגעים
ואיך השאלה (הזעקה?) שנצמחת
מזדקקת אל תוך ים של דמעה
אל מקווה של רגע
אל פטיש תודעה.
אל פצעים.
את לא תחזרי בבוא השמש
אל גן הצמחים ההלום שהוכה
לנצח תלוני בסתר עליון
קטופה, רגועה וכרותה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|