בכל פעם זה קורה לי מחדש, אני תמיד נופלת למלכודת שנקראת
חיי... גם אם אני עושה לולאות באוויר (שאפילו הוא בימינו לא
צח...). אני לא מצליחה לצאת מהתסבוכת הזאת. אתם בטח שואלים את
עצמכם מה נסגר איתה? על מה לכל הרוחות היא מדברת?! ובכן, עוד
שנייה נגיע לזה (איזו חוסר סבלנות...).
הכל התחיל אתמול בערב, מצאתי את עצמי בוהה בטלוויזיה במבט
ריקני כרגיל, מדהים לראות כמה ערוצים יש בטלוויזיה שמכילים
כלום מוחלט... בכל מקרה, לאחר כמה שעות של צפייה בכלום הגדול
הזה (שמציע, אגב, כמה וכמה חבילות שמכילות את אותו הכלום רק
בווריאציות מגוונות למדי...), הלכתי לעיסוק היותר מעניין של
היום וזה לפתוח את המקרר ולהסתכל בתוכו מבלי להביע רצון או
עניין מיוחד באחד מהדברים שנמצאים בו. אחת הדילמות שלי בעמידה
מול המקרר שלי היא האם להוציא איזו פיצה קפואה ולחמם במיקרו או
לא (תתפלאו עד כמה הדילמה הזאת העסיקה אותי, אני לא רוצה להגיד
לכם כמה זמן לוקח לי לעשות החלטות קשות יותר כמו איזה עיתון
לקנות, מעריב או ידיעות, או למשל מאיזו כניסה להיכנס לקניון
ועוד), צילצל הטלפון שלי וגאל אותי מייסורי דילמת הפיצה
והדיאטה שהייתה באה בעקבותיה, בהנחה שהייתי נכנעת ומחממת אותה.
זו הייתה רוני, היא הציעה לי לבוא איתה ועם החבר שלה לאיזה פאב
חדש שנפתח באזור. אם היו אומרים לי לבחור משהו שאני הכי שונאת
להיות זה בטח יהיה להיות גלגל שלישי, ואז היא אמרה לי שגם החבר
שלה מביא חבר ומיד תיקנתי את הנאמר למעלה: אם היו שואלים אותי
מה אני הכי שונאת בעולם, שבא לפני גלגל שלישי, אז הייתי אומרת
בליינד-דייט!
התנגדתי נחרצות להזמנה, ואז היא שאלה את השאלה הנוראה מכל: "יש
לך משהו טוב יותר לעשות?"
זה הקש ששבר את גב הגמל, ובכן, יותר נכון את הגב שלי, כי בזמן
שהיא שאלה את השאלה המכשילה הזאת ירדתי במדרגות ופספסתי מדרגה
בניסיון למצוא תשובה הולמת וחטפתי וואחד מכה בגב, שלא נדבר על
הבלוטה הנפוחה שהתרכזה לי באמצע המצח, ומה אתם חושבים שעניתי
לה אחרי שהצלחתי להתרומם, "ברור שאני אבוא" (מה אתם רוצים,
טענתה הייתה משכנעת למדי).

איך הכל המשיך? חלק א':
לבשתי את הדבר הראשון שהיה לי בארון (האמת היא שתמיד רציתי
לעשות את זה אבל זהו שלא... אין לי מושג איזה מנגנון נורא עובד
בגוף האשה שגורם לנו לעמוד שעה שלמה מול הראי ולדפוק עם כל בגד
הליכת מסלול מטורפת עד למציאת הבגד האידיאלי ליציאה לג'וגינג
או לפאב, האמת לנו הבנות זה היינו הך). בכל אופן, אחרי שבחרתי
את הבגד ושמתי עליי כמה שכבות טובות של מייק-אפ (בעקבות המכה)
הרגשתי שאני מוכנה לעינוי, אה... התכוונתי לבילוי המשותף של
כולנו.
סוף סוף הצפצוף הגואל שקורא לי לצאת החוצה, מביטה בעצמי עוד
שנייה אחת בראי לפני היציאה, נורא לראות בכל פעם מחדש כמה
פאקים אתה מוצא בעצמך בשנייה הזאת שהסתכלת בראי על פני כל השעה
וחצי שבה אתה מתכונן ליציאה. בכל אופן, נכנסתי למכונית,
כשלמרבה הפתעתי מצאתי את הבחור של חיי יושב שם, מחייך, ואז הוא
אמר לי את הדבר הכי מקסים בעולם "שלום, נעים מאוד, קוראים לי
רועי", ואז הוא הושיט לי את היד באלגנטיות. וואו, איך שדברים
כל כך פשוטים נשמעים אחרת כשהם באים מהבחור של חייך. בעודי
מדמיינת איך יקראו לילדים שלנו, ראיתי אותו מסתכל עליי במבט
שואל וקלטתי שלא הצגתי את עצמי, איזו פאדיחה זאת הייתה, אתם לא
מתארים לעצמכם, רק שאני לא ידעתי שהגרוע מכל עדיין לפניי...

איך הכל המשיך? חלק ב':
הגענו לפאב, האמת לא רע לפאב חדש, הייתה שם אווירה אחלה,
מוזיקה נעימה, בר גדול כזה בכניסה ומימין הייתה אחלה זולה, עם
ספות מעץ מלאות בכריות. החלטנו לשבת שם, האמת שהם החליטו לשבת
שם, אני רק הנהנתי בראש לכל דבר שרק היה לו להגיד. בכל אופן
ישבנו שם וקצת התעשתתי, אמרתי לעצמי: אם את רוצה שהבחור יתלהב
ממך את צריכה להתבלט, להראות לו שאת אחת במינה, שאין לו אחרת
מלבדך, שאת והוא נועדתם להיות ביחד. התחלנו לדבר והשיחה לא
הפסיקה לזרום, הסכמתי כמעט עם כל מה שיצא לו מהפה, על ספרים
וכותבים, על מוזיקה, על חברים, על זוגיות - במיוחד על זוגיות
,כל מה שאני מחפשת בבן זוג מצאתי, מה אני אגיד לכם הוא היה
מתנה משמיים. טוב, יותר נכון מתנה מהחבר של רוני, שלא הפסיק
לחייך כל הבילוי, האמת שלרגע החיוך שלו נראה כמסתיר סוד, אבל
חשבתי שזה רק אני וחוסר האופטימיות שבי לגבי המתרחש.

איך הכל הסתיים?
אז ככה, יצאנו לכיוון החנייה עייפים אך מרוצים, משב רוח קריר
מילא את האוויר ורעדתי קלות, הבחור שלי בלי לחשוב פעמים הוריד
את מעילו ושם אותו על כתפי, ואני כל מה שעבר לי בראש באותן
דקות זה שיש לי בדיוק חצי שעה לגרום לו להציע לי נישואים...
אה, לקחת את מספר הטלפון שלי. במהלך הנסיעה הבחור של חיי לא
הפסיק להפתיע, הוא דיבר על נאמנות ועל אהבה שלא תלויה בדבר
ואני מרגישה כאילו מיליוני פרפרים נמצאים אצלי עכשיו בבטן ולא
נותנים לי לנשום מרוב התרגשות, פתאום משום מקום אני שומעת את
החבר של רוני פונה לרועי ואומר לו "בוא'נה רועי, אתה מגנט של
בנות, הבחורה לא מורידה ממך את העיניים, אני לא מבין איך אתם
זוכים בהן כל כך בקלות?" אני הייתי נדהמת לחלוטין, איך הוא מעז
להגיד לו דבר כזה, הרי זה ברור שככל שאת פחות מושגת ככה את
יותר נחשקת, זה הרי חוק ידוע מראש (משהו על בחורים שהם ציידים
מלידה ועוד שטויות מדעיות כאלה...), מה יהיה עכשיו?! אני שואלת
את עצמי ואז אני שומעת את רועי ולא מאמינה למשמע אוזניי "תראה
אחי זה פשוט, בחורים כמוך ממגנטים בחורים כמוני ובחורים כמוני
ממגנטים בחורות." לא היה לי מושג מה המשפט הזה מתיימר להגיד,
מה זה בחורים כמוך ובחורים כמוני?! יש שני סוגי בחורים בעולם
ואנחנו לא ידענו מזה?! מה ההבדלים ביניהם? הסתכלתי על רועי פעם
נוספת, ואז זה פשוט הכה אותי, הבחור שלי, אהבת חיי הבלתי
מעורערת, הבחור שכל כך קסם לי ומצאנו יחדיו מכני שיתוף רבים,
אהב, לצערי הרב כמוני - גברים.
למרות שאני עדיין מתקשה לתפוס את גודל הפצצה שנחתה עליי, משהו
שווה ערך לפצצה בהירושימה ונגסאקי... (תקראו לי קשת תפיסה, אבל
זה לא פשוט להודות שבעלי לעתיד הוא ההומו של ההווה...), אני די
שמחה שזו סיבה כזאת ולא משהו שאני יכולתי לתקן, כי אם להודות
על האמת יש בי מספיק מה לשנות בין כה וכה...