היו רגעים כל כך יפים, הרגשתי שאתה - זה אותו האביר על הסוס
הלבן רק במימדים קטנים.
רציתי להמשיך לאהוב אותך עוד ועוד... אבל לא עוד.
שברת לי את הלב בדברך, כשאמרת שאותי אתה לא אוהב, הרגשתי שאין
טעם להיות שמחה כי אתה לא חולק איתי את השמחה,
לא להיות יפה - כי אתה לא רואה אותי,
לא רציתי להמשיך לחיות - כי אני לא לצידך.
כן, תמימה וטיפשה הייתי, ולא הבנתי איך ולמה את לבי גנבת בלי
שום בעיה.
כל העולם היה עד לאהבתי אלייך, רק לך לא הזיז - לא הזיז כלום -
שום דבר שקשור אליי.
אותי שברת, לבי גנבת, גרמת לי להיות מאושרת בכמה רגעים קטנים
ויפים אך בגדול להיות אומללה ולבכות עד צאת נשמתי.
צא כבר מלבי! תחזיר לי אותו בחזרה, אני כבר לא אהובתך ואתה לא
אהובי.
כל האהבה הפכה לשנאה, כי מרחק קטן מפריד בין רגשות אלו, אני
הושפלתי ואין לי יותר כח, כח לאהבה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.