הכרתי פעם מחבת שהיתה בדיכאון כי כבר שנים שלא הרגישה ביצים.
"רק מלוואח אני שווה", היתה מתלוננת, "חלפו להם ימיי היפים".
הצעתי לה שאטגן עליה צ'יפס או חציל, אבל היא התגעגעה לחביתה.
ביום כיפור אחד לפני כמה שנים שמעתי את הבכי שלה מהמזווה. "מה
העניין, מחבתי'לה, עושה חשבון נפש?" היא רק השיבה שהיא ממש
חייבת ביצים. ליבי נשבר, מי יכול היה לעמוד בפני בכייה קורע
הלב של מחבת חרמנית? אז החלטתי לעשות מצווה, אחרי הכול, כיפור
וכל זה, ולהוציא כמה גוויות של אפרוחים מהמקרר. מרחתי עליה
מרגרינה, כדי שלא יכאב לה, היא עדינה המחבת שלי. ובצהרי יום
כיפור אני עומד במטבח ומטגן להנאתה חרא של תרנגולים. היא גמרה
פעמיים, כמעט שלוש, רק שאז אמא נכנסה ושברה לי אותה על הראש.