הרצון לברוח להתרחק מהכול, זה מה שמושך אותי... החשק הזה לברוח
לאיזה אי בודד ולחיות שם לבד ולשרוד. אומנם אתה צריך כל היום
לחפש אוכל אבל יש לך שקט ושלווה, ואין בעיות, ואין צרות, שזה
מה שאני הכי צריך בתקופה האחרונה.
הניסיונות שלי לקבל קצת שקט, כשלו, אני מוותר על הרבה דברים
חשובים בשביל להשיג שקט ושלווה, ואני מקבל עוד צרות ועוד
בעיות... באמת שנמאס לי. וגם אם לא רואים את זה , ואני לא מראה
את זה, ואני מנסה להיות חזק בשביל כולם, כי אם אני יפול אז עוד
שורה של אנשים אחריי כמו דומינו יפלו. זה הדבר היחיד שמחזיק
אותי, החלשים ממני, שאני יודע שבפיפס אחד קטן והם מתרסקים,
האלו שאני יודע שאני מחזיק אותם. וכשהם רואים שאני משקיע זה
נותן להם רצון להמשיך להשקיע גם הם...
רק בשביל אותם אלו אני מחזיק את עצמי.
זאת תקופה כל כך קשה, בלי מנוחה לשנייה, השינה הכי ארוכה
שישנתי בשלושה חודשים האחרונים, היא שמונה שעות, וזה כאילו
הגזמתי... נמאס, פשוט נמאס. אני מזמן כבר רציתי להגיע לאיזה אי
בודד ולהישאר שם תקופה ארוכה של זמן, שכולם יחשבו שאני מת או
שנעלמתי, ופשוט להיות שם בשקט, לקחת נשימה עמוקה ולחזור עם
כוחות מחודשים.
אבל כמובן זה ישאר בגדר פנטזייה, פנטזייה שלעולם לא תתגשם!