זהו הוא יום השנה, יום אבל נמנה, לכאן יתקבצו כל אנסי השנה.
וכך נפגשים אנו כל אנסים וחושבים ובוכים, ודקה גם עומדים.
על כל בחורה ועל כל ילדה, יש אפילו מספר שעל סבתא זקנה.
כל נקבה חלשה, אשר נאנסה, אשר נאבקה, אשר איבר זר בה גילתה.
זכרנו-ידענו-כיבדנו היום, באנו לכאן בשביל הכבוד.
סיפור אישי אשר כאן לא יחדול בין איש לאישה, אנס וקורבנו.
וגם אני אשר יכל הוא להיות, לא רציתי אך גורלי הוא לחיות.
אמרתי שאת, את היפה, את תאנסי כי את היא זונה, וכך עברו הם
שנים וימים, התערבותי נגמרה ואת עודך בבחיים.
הגעתי אליך בוכה כתינוק בצרה גדולה שלא היתה עוד כזאת. לא
יכלתי לדעת, מה לך קרה, אם תרצי או לא, רק את הזונה.
תפסתיך ונלקחת אל הצד במהרה, אל בין שיח ירוק, ליד ביוב
שהושמד, צרחת את כמהה אך השתתקת כך מיד, אותך לא דופק כמותי אף
אחד.
הופשטת במהירות והורדתי את מכנסי, איבר מיני הגדול ביצבץ
מתחתוניי, אליך התקרבתי ואז גם חדרתי, הכנסתי עמוק אף יותר, כך
ידעתי.
ילדה עם דמעה בעיניה, חיוך שהיה, יש לאנוס, ראשה לערוף. היה זה
כה טוב, ביתול הילדה, הריסת משפחה, מין קבוע בשיח ירק.
וכך נהנתי וכך עוד עצוב, שכך גם רציתי לעשות שוב ושוב, אך
הגיעה משטרה מיד אחרי שלוש עשר זיונים.
ברחתי, נוריתי, הסתיימו לי החיים.
שלוש עשר זיונים בדיוק, אניסות שהיוו כיף ושמחה, בשבילי כמובן,
כי היא סתם נתנה.
ואך כאן היום, בערב זה על ענן, נפגשים כל האנסים המתים, לערב
זיכרון לזכרן.
יש הנואמים את הקטע למעלה בקצב הגיוני ויבינו שזה מזכיר קצת
עמוס בר בהקראה, זה בטעות..או שזה בעצם לא מזכיר... |