ילדה עצובה גוררת כלב ברחוב. כלב חסר כל מנוח, מתרוצץ לכל עבר
והיא ממשיכה ללכת, לגרור אותו אחריה ולהתבונן ברצפה...
אנשים אומרים כל מיני דברים שלא ממש הבינה ושנגדו זה את
זה....
אמא הייתה אומרת שחלומות ומשאלות לא מתגשמים, וכל השאר היו
צועקים "תביעי משאלה" כשהיו רואים כוכב נופל או כשנפל ריס
מעיניה.
ילדה עצובה נזכרת בכל מה שאמרו לה ולא האמינה בו, והכלב ממשיך
להתרוצץ ומידיי פעם עוצר לעשות פיפי...
לילדה העצובה היו חלומות קטנים, קטנים שאפשר להגשים, אבל היא
הייתה ילדה ממושמעת מאוד והקשיבה לאמא שלה...
הכלב לא זוכר את אמו בכלל, כי הוא היה קטן, הוא לא מצטער על
זה, כי ככה הוא יכול להאמין במה שהוא רוצה בלי שאיזה אמא תגיד
לו אם זה נכון או לא. הילדה העצובה לא יודעת אם זה צודק לגדול
בלי אמא, אבל היא יודעת שזה צודק לגדול עם חלומות ואמונות משל
עצמך...
הילדה העצובה יושבת עכשיו על הספסל ליד הסופר, מביטה ברצפה,
הכלב כבר הפסיק להתרוצץ והתיישב לידה...
לילדה העצובה היו תמיד משחקים ובגדים וכל מה שרצתה, אבל לא
חלומות שממש האמינה בהם... היא חלמה פעם על כלב קטן משלה, אבל
אמא אמרה שחלומות ומשאלות לא מתגשמים אז היא מעולם לא הביעה
משאלה לכלב...
הילדה אומרת שלפעמים זה היה עוזר ש"חלומות ומשאלות לא מתגשמים"
כי אז בכל פעם שחלמה חלום רע הייתה משננת בליבה את המשפט
"חלומות ומשאלות לא מתגשמים" שוב ושוב ושוב ושוב...
הילדה העצובה קמה מהספסל והדליקה לעצמה סיגריה, הכלב המשיך
להתרוצץ מסביב לכל עמוד או לבנה ברחוב... הילדה המשיכה לבהות
ברצפה...
הילדה העצובה רצתה להיות פעם כלב, פעם פעם, ממזמן, אבל לישון
בחוץ בחורף יכול לגרום לה לדלקת ריאות אז היא ויתרה על
הרעיון...
ילדה עצובה הביטה בכלב המתרוצץ והזיכרונות לחלומה חזרו אליה,
ילדה עצובה היא עכשיו ילדה גדולה, אבל עדיין מקשיבה לאמא, כי
רק היא יודעת מה טוב בשבילה...
ילדה עצובה רצתה שאמא תתגאה בה אז היא הביאה לה ציונים טובים
ולא עשתה בעיות (לפחות לא כאלה שאמא ראתה...)
לילדה עצובה היו אחים גדולים ואח אחד קטן, וכולם ידעו שלא תמיד
חייבים להקשיב לאמא כי לפעמים רק אתה יודע מה אתה באמת רוצה.
ורק ילדה עצובה הקשיבה טוב טוב והרבה פעמים.
ילדה עצובה לא מאשימה את אמה בכך שהיא עצובה, היא מאשימה את
עצמה, כי אמא תמיד אומרת שצריך לקחת אחריות על מעשים שעושים...
(והיא ילדה שמקשיבה לאמא...).
ילדה עצובה ניסתה מספר פעמים להראות לאמא שהיא ילדה גדולה
והתחילה לעשות דברים של ילדים גדולים שיצאו לה כמו שטויות,
במקום להוכיח לה מה שרצתה קיבלה הכל בהפוכה לפנים...
הכלב המתרוצץ ניתק לפתע מידה של הילדה העצובה והיא החלה לרוץ
אחריו...
היא רצה ורצה משהו כמו 15 דקות, ואז ראתה אותו עוצר, היא הגיעה
עד אליו ניתקה את מבטה מהרצפה והביטה לאן שהביטו פניו של הכלב-
לשמיים, לפתע ראתה כוכב נופל, ילדה עצובה החליטה לשנות את מה
שאמא אמרה לה- כי כבר לא היה לה מה להפסיד, היא הביעה משאלה
בליבה- "הלוואי שיכולתי לעוף מכאן- לשמיים!!!" , ילדה עצובה
חיכתה וחיכתה שמשהו יקרה, וכלום לא קרה לה "אני לעולם לא אעוף
לשמים" היא חשבה לעצמה וידעה שאמא שלה צדקה, היא כעסה על עצמה
עוד יותר והתעצבה, שוב חזרה להביט ברצפה, היא והכלב המשיכו
ללכת, הם חצו את הכביש, ילדה עצובה התרכזה עכשיו כל כך ברצפה
(כי מה הטעם להביט שוב בשמיים), בגלל שהביטה כל הזמן ברצפה היא
לא ראתה את המכונית שהפתיעה אותה משמאל, המכונית פגעה בה
בעוצמה חזקה, היא נפלה על הרצפה חסרת רוח חיים...
אמא תמיד אמרה שלילדים טובים (ועצובים) מגיע ללכת לגן עדן...