כרכתי את זרועותיי סביבה רק כדי שהיא תדע שהיא שם ונתתי לה
לבכות, לא ידעתי מה לומר ובמוחי ידעתי כבר שלא יהיה לנו סיכוי
להמשיך אלא אם כן היא תוכל לסלוח אפשרות שלא נראתה לי כאפשרית.
היא עברה כל כך הרבה והיא שונאת את לוק על זה ואני אוהב את לוק
עשיתי את כל זה בשבילו ההכרות איתה נזקפת לזכותו.

שהגענו חזרה לחווה כבר היה שמונה בערב היא לקחה אותי לבאר ושם
הציגה אותי בפני ליז ובראד כארוסה, אהבתי איך שהיא התגאתה בזה
וראיתי שהם מופתעים הרי מעולם היא לא הציגה בפניהם בחור לפניי.
היה לנו ערב נפלא אכלנו ורקדנו ובלילה היא ישנה מכורבלת
בזרועותיי, אהבתי את תחושת הביטחון שעוררתי בה ואהבתי אותה כל
כך שאפילו רציתי לוותר על הרעיון. שלוק יסתדר עם חמישה מתוך
השישה אני לא אלחץ עליה בעניין, אלך לפגישה אסיים איתה ואחזור
אליה ונחיה את חיינו המושלמים. ואז התעוררתי על מי אני עובד
אני לא אוכל לעולל את זה ללוק, ובעקיפין גם אם היא לא תחשוב כך
או תראה את זה אני לא יכול לעולל לה את זה, זה יהיה לטובתה
לשים את הכעס והשנאה האלה מאחוריה וזו ההזדמנות האחרונה שיש לה
לעשות את זה. התלבטתי על זה כל הלילה ולבסוף החלטתי שאני חייב
לומר לה למה בדיוק היא הולכת כדי שהיא תתכונן, כי אם אני לא
אזהיר אותה היא ממש תיפגע. ולא אני לא כזה טיפש או תמים בכדי
לחשוב שזה לא יהרוס את הכול ידעתי שיש סיכוי גדול שהיא לא תבוא
ותעיף אותי לכל הרוחות אבל הייתי חייב לעשות את זה. אני אוהב
אותה ואני חייב לנו התחלה נקייה לטובתה ולטובת המערכת יחסים
שלנו.

בבוקר הבאתי לנו ארוחת בוקר למיטה ולפני שאני התחלתי לדבר היא
כבר ויתרה על הרעיון, מה שלא עודד אותי יותר מדי על ההחלטה
לומר לה את האמת.
"אדם, אני לא חושבת שאני יכולה לבוא לפגישה. החלטתי כבר מזמן
להתנתק מהכול איך אני עכשיו אבוא אליהם ואומר להם כן היו לי את
הזיכרונות וכן היו לי את האמצעים ולא לא חיפשתי אתכם."
"רייצ' תראי אני..."
"איך אני אבוא ואומר להם שלא רציתי אותם כי לא רציתי להיקשר.
אני חושבת שעדיף שאני לא אבוא."
"אני באמת רוצה שתבואי אבל לפני שאני אתחיל לשכנע אותך ואסביר
לך למה את גם חייבת את זה לעצמך לבוא, אני חייב לספר לך את כול
העובדות קודם."
"איזה עובדות?"
"עובדה שמבחינה אתית אסור לי לחשוף."
"והיא?"
"את הלקוח שלי בשביל מי אני עובד, מי שכר אותי."
"וזה יהיה?"
"הבוס שלי ודמות אב היחידה שהייתה לי בחיי."
"למה שהוא ירצה לאחד אותנו?"
"אני עובד בחברת וילסון חקירות. הבוס שלי הוא לוק וילסון."
"מה?"
היא יצאה מהמיטה והתרחקה ממני היה לה מבט של ניתוק ושנאה, מבט
שבחיי לא חלמתי שיופנה אליי.
"הוא סיפר לנו את הסיפור וביקש מאתנו למצוא אתכם, הוא גוסס
והוא רצה שנמצא אתכם כדי שתוכלו לתת לו צ'אנס ל..."
"צ'אנס! היה לו את הצ'אנס שלו והוא פישל ועל זה אין מחילה"
"הוא רוצה לבקש סליחה, הוא גוסס והוא רוצה לראות את כולכם ביחד
להתנצל, לכפר על העבר."
"חבל שהוא כבר לא מת."
"אל תגידי את זה."
"אה נכון אתה אוהב אותו הוא כמו אבא בשבילך, ואתה רימית אותי.
איך יכולת?"
"איך רימיתי אותך רייצ' גילתי שאת שונאת אותו רק אתמול בלילה,
נשארתי ער כל הלילה מנסה להחליט מה יפגע בך הכי פחות איזה ערך
מחיי להפר. אם עדיף שתבואי מבלי לדעת ואז אני אפר את האמון בך
או אם תדעי ותבואי בעיניים פתוחות ואז אני אפר את האתיקה
המקצועית שלי ואת האמון של חבר שלי. בחרתי בדרך הכי טובה
בשבילך, כדי שתבואי עם ידיעה מוחלטת ותוכלי להכיר את המשפחה
שלך."
"אתה חולה, אתה ממש שולה באשליות אני לא הולכת לשום מקום.  אתה
הולך."
"רייצ'ל את חייבת לבוא כל הזיכרונות שיש לך מחכים שם, כל
התשובות לשאלות שלך גם הם מחכים שם והכי חשוב הדרך היחידה
להיפטר מהשנאה ומהכעס שאגורים בתוכך זה דרכו את חייבת להתעמת
איתו וזו ההזדמנות האחרונה שלך".
"אדם. אני מי שאני זו שאתה אוהב כשאני מנותקת מכול העולם. יכלו
להיות לנו חיים מושלמים רק אנחנו כאן לבדנו. ברגע שהכנסת את
שאר העולם לחיינו הכול נהרס. קח ולך"
היא נתנה לי את הטבעת שלה ושמתי אותה על השרשרת בצוואר שלי
ארזתי את התיקים שלי ובכל העת היא עמדה עם פנים לחלון בוכה
ומתעלמת ממני לפני שהלכתי אמרתי לה את דבריי האחרונים. ניסיון
אחרון לשנות את דעתה.
"אני רוצה להאמין שלא חיפשת תירוץ לזרוק הכול שלא החלטת מראש
שזה מה שתעשי. שהחלטת כבר שלא תבואי לפגוש את האחים שלך, שלא
תיתני לנו צ'אנס אמיתי. כי אני יודע שכל מה שחווינו לא היה
העמדת פנים. ויותר מכל אני מקווה שאת יודעת מה את עושה ברגע
זה, כרגע יש לך את מי להאשים, על מי לכעוס וסיבה לומר לעצמך
למה את לבד. מהרגע שאני אצא מכאן ואת תוותרי על הפגישה לא יהיה
לך יותר אל מי להפנות אצבע מאשימה חוץ מאשר לעצמך. הפעם את זו
שמוותרת על המשפחה, הפעם את זו שמוותרת על האהבה והפעם את זו
שתישאר עם כעס בחייה כי לו בקבר כבר לא תהיה לו אשמה. הבטחתי
לך שכלום לא ישנה את דעתי לגבי הנישואים איתך אז הטבעת שלך
תישאר על הצוואר שלי ואת תהיי בלב שלי, בבקשה ממך תתעוררי
בזמן."
היא עדיין לא הסתובבה אליי אבל ראיתי את ההשתקפות שלה נפגעת
מכול מילה שלי ידעתי שלדבר איתה על אשמה יהיה נורא כי היא כבר
מרגישה אשמה בתור הבכורה, בתור זו עם הזיכרונות. כאב לי לעשות
לה את זה אבל ידעתי שזה משפיע עליה רק קיוויתי שזה יעזור.
יצאתי מהדירה שלה עם הרגשה נוראית כמו איש מת מהלך וכזה הייתי
היא הרגה את השליח, אותי. ידעתי שהיא לא תשנה את דעתה ולא
יכולתי לענות את עצמי בהמתנה אז הקדמתי את הטיסה וכבר בצהריים
הייתי בדרכי חזרה לוויסקונסין.