החיים שלי באמת היו מושלמים, מוזר הא? לומר על החיים שלך שהם
מושלמים, אני בטוחה שהתבגרתי לא חשבתי כך אבל לאחר שראיתי את
הסיפור של האחים שלי הבנתי שזה היה כך. אתה מבין, אבא הוא טייס
טוב אתה יודע כבר, אז מגיל 3 כבר הייתי במטוס ואהבתי את זה,
כשרציתי יכולתי לטוס איתו וכשלא רציתי לא היה לחץ, אבל אני
רציתי. מגיל 15 אני מטיסה מטוסים קלים, אפילו יש לי מטוס משל
עצמי. אימא היא שפית וגם את זה אהבתי לעשות, מגיל 10 אני כבר
יודעת לבשל ארוחות רציניות לבדי.
חיי בתיכון נראו כמו מאיזה סרט, הייתי קפטן קבוצת המעודדות
וגרפיקאית בעיתון ביה"ס. כשהתקבלתי לאוניברסיטה למגמת תקשורת
חזותית קפצתי מאושר, שילוב של כל מה שאני אוהבת לעשות, ואני
בסוף הלימודים עוד אצא עם תואר ואוכל לעבוד בזה. השנה הראשונה
בקולג' עברה מצוין. השנה הזו התחילה רע, מצאתי תמונה בתיק
הרפואי שלי, שישה ילדים ומאחור כתוב "משפחת טנקה בבריתה של
סמנתה". זה עורר בי חשד, חשד שבחיים לא היה לי וזה אולי אני
מאומצת. חיפשתי אלבום תמונות של ההיריון של אימא ושלי בלידה.
תבין, ההורים שלי נורא מסודרים עם תמונות, יש לנו אלבום מכל
שנה בחיינו, שלי התחיל בגיל חצי שנה. כמובן שהלכתי לאימא שלי
וחיפשתי הסבר. אם היא הייתה אומרת לי אז הייתי מקבלת את זה
הרבה יותר טוב, רק שהיא שיקרה לי היא הסתכלה לי בעיניים ואמרה
שזה של חברים שלהם, רופאים שבאו פעם אחת לבקר וכנראה שזה נשאר
כאן, אז היא אמרה לי שהאלבום שלי קיים, רק שבטח נעלם כי היא
תמיד מראה תמונות שלי לאנשים. באותה העת קיבלתי את ההסבר הזה,
אך עדיין בראשי חשבתי על זה והבנתי שבעצם בחיי לא ראיתי תמונה
של אימא בהריון שלי או תמונות שלי מהיום שנולדתי.
אתמול הכול התברר, והכול התפרק כל אשליית השלמות שאפפה אותי
התנפצה. ההורים שלי הודו שאני מאומצת ואימא שלי אמרה שהיא
שיקרה לי. אתה יודע מה זה לגלות פתאום שכל יום בחייך היה שקר,
שכל מי שאהבת רימה אותך? הייתי מבינה אם הם היו מספרים לי
כילדה, הייתי אוהבת אותם יותר כי הם בחרו לאהוב אותי ולא אולצו
ע"י הטבע. אבל לגלות ככה ורק בגלל חוסר ברירה, רק כי אתה
הופעת? לא יודעת. התחלתי לחשוב על כל חיי, דיברתי עם ההורים
שלי שעות, הבטחתי להם שהם לא יאבדו אותי, שאני תמיד אוהב אותם,
שאני סולחת להם. אחרי זה יצאתי והסתובבתי כל הלילה בניסיון
באמת לסלוח להם. אני חושבת שהצלחתי, ג'ואי היה כל כך מבין, הוא
בא למצוא אותי היום בבוקר אך שילחתי אותו חזרה לבסיס. הוא יבקש
חופשה מיוחדת והוא יבוא איתנו ב-26 לפגישה.
וואי נכון בכלל לא סיפרתי לך, אני מוכנה לבוא לפגישה. אני
כמובן מפחדת, אבל אני חייבת, אני קשורה אליהם. אני לא יודעת
איך להסביר, אבל כשראיתי את התמונה, הסיבה שהיא כל כך הסעירה
אותי הייתה העובדה שהרגשתי קשר מטורף לתמונה הזו, לאנשים האלה,
וזה סיקרן אותי. אני לא יכולה להתווכח עם זה, אני לא יכולה
להתעלם מהאנשים האלו שרוצים להיות משפחה שלי, שהם כבר משפחה
שלי, שמוכנים למעבר לקשר הביולוגי המחייב בינינו גם לעשות קשר
רגשי ועוד אחרי כל מה שהם עברו. אם הם באים אז מי אני שאתעלם
מזה? לא עברתי כלום בחיי, ואף פעם לא מזיקים אנשים שיאהבו אותך
ושתוכל לדבר איתם. ההורים שלי יהיו רגועים יותר שג'ואי יבוא גם
וגם אני, כך אני לא ארגיש לגמרי מנותקת וקרועה מהעבר. אחרי
הכול העבר שלנו הוא חלק ממי שאנחנו וחלק בלתי נפרד ממי שנהיה,
לכן חשוב לשמור עליו לא?