הייתי בהלם מהסיפור של שרלוט רציתי לחבק אותה להגן עליה מכל
הרע אבל ג'וש עשה את זה יפה מאד היא התכרבלה בזרועו וראו שהיא
מרגישה מוגנת. הבנתי למה היא רוצה להיפגש עם אנג'ל לפני כולם
ארחי הכול הם צריכים ללבן ולהתגבר על מה שקרה להם בילדות. אז
הסכמתי.
"אין בעיה אני אדבר איתו ועוד שבוע בדיוק שאת יוצאת לחופשה אני
אפגש איתך בשדה תעופה במונטנה ונלך אליו. תחגגי את חג המולד
איתו ואז שניכם תבואו לפגישה טוב?"
"כן, ג'וש אתה..."
"בא איתך. ברור אני לא אתן לך לעבור את זה לבד מעכשיו אני איתך
בכל צעד"
כל כך שמחתי לשמוע אותו אומר את זה ידעתי שהיא תצטרך אותו כי
הוא היחידי שהיא ממש התקרבה אליו וחשוב שהוא יהיה שם שהיא מנסה
להתקרב לעוד אנשים.
"המשפחה שלך לא תתעצבן שלא תחגוג את חג המולד איתם?"
"לא ברור שלא הם יודעים שאני אוהב אותך ושאנחנו ביחד כבר די
זמן הם יבינו שהשנה את צריכה אותי יותר מהם"
"יופי קחי צ'רלי זה הכתובת אמייל שלי ומספר הסלולארי שלי
תתקשרי אליי ברגע שתדעי מתי את נוחתת בשישי הבא ונפגש שם"
"תודה אדם אני אהיה איתך בקשר"
"צ'רלי?"
"כן?"
"תודה אני יודע שזה דרש ממך הרבה אומץ ורגשות אני באמת מעריך
את זה"
"אין בעיה הגיע הזמן להוציא את זה מהמערכת לא רק בשביל לעזור
לך ולמשפחה שלי גם לטובתי ולטובת המערכת יחסים שלי"
"היה נעים להכיר אתכם. ונתראה עוד שבוע כן?"
"כן. ביי"
לחצתי את היד של ג'וש וחיבקתי את צ'רלי ואז הם יצאו מחובקים
שמחתי שהוא לא ברח ושהוא יוכל לעזור לך כי עכשיו היא תוכל
להתחיל להתבגר על העבר שלה. אחרי כל שיחה עם כל אחד מהם כך
יותר רציתי להיות חלק מהמשפחה הזו הרגשתי כבר כחלק ממנה וזה
תמיד הביא אותי לחשוב על רייצ'ל. הלכתי לחדר לבדוק מייל ולא
היה כלום ממנה פחדתי שדחקתי בה יותר מדי לפינה ופחדתי ממה
ששרלוט תיארה שעל כל 2 צעדים קדימה הולכים אחד אחורה. הרמתי את
השפופרת והתחלתי לחייג ואז התחרטתי אמרתי לעצמי שבאמת לא כדאי
לדחוק בה ולתת לה זמן אז לכן כדאי שהיום אני לא אדבר איתה וככל
שזה היה קשה הלכתי לישון מבלי לדבר על רייצ'ל. היה לי שבוע
עמוס מחר ביום ראשון היה עליי לטוס לקליפורניה ועד חמישי בערב
להגיע למונטנה בכדי שביום שישי אני אוכל להפגיש בין צ'רלי
ואנג'ל ומשם סוף סוף ללכת אל רייצ'ל.
איך שהגעתי לקליפורניה חיפשתי את בית משפחת בלנק עמדתי בגינה
וראיתי שם יושבים גבר צעיר נאה במדי חיל האוויר זה היה ג'וזף
הוא היה גבוה עם שער שטני ועיניים חומות הוא נראה נורא רשמי
וטיפוס כזה שתמיד רואים בסרטים כזה שמגן על הסביבה. לידו ראיתי
גבר במדי טייס מסחרי הוא נראה כבן 50 עם שער שחור וניצני אפור
ונראה נורא רשמי ודי שמרן אבל עדיין היה לו מבט אוהב ומגונן לא
היה ספק שזהו צ'נדלר אבי המשפחה. לידו ישבה אישה גם כן בסביבות
הגיל 50 היה לה שיער בלונדיני עם כמה שערות לבנות בצד היא
נראתה נורא יפה ואוהבת זו הייתה ג'ניס. שלא ראיתי את סמנתה
רציתי להיכנס ולדבר עם ההורים זה היה הדבר ההגון לעשות סמנתה
לא ידעה שהיא מאומצת והיה זה רק פייר לתת להורים שלה צ'אנס
לספר לה. ואז ג'ניס התחילה לדבר.
"סם תביאי את האוכל כבר אבא שלך ואחיך צריכים לצאת לעבוד"
"אימא תירגעי אני יודעת שאת השפית במשפחה אבל לימדת אותי לבשל
במשך 19 שנה... כמעט אז פעם אחת לראשונה תני לי להגיש לבד"
"בסדר בסדר אני בטוחה שזה טעים רק תזדרזי קצת טוב מתוקה"
הגברים חייכו לנוכח השיחה הזו ואני הבנתי שאסור לי להפריע
עכשיו זה רגע משפחתי והאמת שהוא נראה מושלם.
"אוקיי אוקיי הנה אני באה"
ואז היא יצאה מהבית היה לה מראה מושלם לילדת קליפורניה ועדיין
היא הייתה נורא דומה לשרלוט עם העיניים המהפנטות של רייצ'ל
והגוף הקטן והמושלם של שרה. היא הייתה בהירה עם שיער בלונדיני
גלי שהיא הלכה איתו פזור היו לה עיניים ירוקות מהממות והיא
נראתה הכי פחות קשורה למשפחה. עדיין יפהפה אבל לא יופי אקזוטי
לא משהו מסקרן כזה. ראיתי אותם אוכלים ושראיתי שהילדים נכנסו
לנקות נכנסתי לדבר עם ההורים, היה לי לא נעים לדבר ככה מהר ולא
לתת להם זמן לעכל אבל הייתי כבר לחוץ בזמן ורציתי יותר מכול
ללכת אל רייצ'ל.
"מר וגברת בלנק?"
"כן?"
"אני אדם וותרסון אני בלש פרטי ובאתי בכדי לדבר עם סמנתה על
איחודה עם משפחתה הביולוגית"
"מה? רגע אתה לא יכול לבוא לפה ככה. היא במטבח והיא אפילו לא
יודעת שהיא מאומצת"
"בגלל זה נכנסתי עכשיו ובגלל זה דיברתי מהר בלי להיחבט מסביב
לנושא אני פשוט לחוץ בזמן ורציתי לדבר איתכם קודם"
"אז אתה מבזבז את רגעי הזמן הקצרים האלו כי בסם שלנו כבר מגיל
חצי שנה היא לא יודעת שהיא מאומצת ואתה לא עומד להרוס את זה"
"גברת בלנק אני אגיד את זה בצורה הכי טובה וישירה שאני יכול
אתם תמיד תהיו המשפחה שלה ותמיד תאהבו אותה והיא אתכם ואני לא
מתכוון להרוס את חייכם או לקחת אותה ממכם אני רק רוצה לספר לה
את האמת. ובכנות היא מעבר לגיל 18 בוגרת ככה שאני אל צריך את
הרשות שלכם לספר לה. בסה"כ הייתי הוגן בזה שאני נותן לכם
הזדמנות לדבר איתה קודם"
"מר ותרסון צודק ג'ניס. ניסנו להימנע ולברוח מהנושא כמו אז
שהיא מצאה את התמונה בתיק הרפואי שלה עם כל הילדים ופחדנו לספר
לה את האמת באותו הרגע אז המצאת לה תירוץ אבל הבטחנו שנספר לה
את האמת יום אחד"
"כן אבל זה לא יכול להיות היום. יש לה מבחן אתה הולך וג'ואי לא
יהיה כי הוא יוצא לתרגיל לא היום"
"אין בעיה רק מתי גברת בלנק אני לחוץ בזמן"
"כך כבר אמרת מר ותרסון אבל אשתי צודקת לא נפגע בילדתי הקטנה
אז נעשה כזה דבר בני יוצא לתרגיל ויחזור ברביעי בבוקר אני
אחזור מהטיסה מחר וסם יש לה את המבחן האחרון לסמסטר ביום שלישי
ואז גם היא יוצאת לחופשה. אז ביום רביעי נדבר איתם תבוא בערב
ותוכל לומר את שלך בסדר?"
"כן מר בלנק אין בעיה. אני מצטער שאני נופל ככה אני אסביר לכם
את הלחץ, פשוט מצאנו את כולם כבר ואנחנו כבר רוצים לאחד
ולהפגיש אותם זה חשוב שהיא תבוא גם."
"אין בעיה נתראה ביום רביעי"
"כן"
ניסתי להבין מה לעשות עכשיו 3 ימים בקליפורניה והבנתי שאין לי
מה לחפש שם לעומת זאת החלטתי לתת מענה לפחדיי. מכיוון שכל כך
פחדתי שמתי שאני אשאר עם לשכנע את רייצ'ל לבוא זה עלול לפגוע
מערכת יחסים שלנו החלטתי שאני חייב לנו כמה ימים שלנו בלבד רק
ימי אושר, אז שכרתי מכונית ונסעתי לסן פרניסקו ושם מאוחר בלילה
דפקתי על דלתה של רייצ'ל שלבי דופק כמו משוגע.
"אדם?"
היא פתחה לי את הדלת לבושה בחלוק סטן לבן ונראתה יפה מתמיד
"היי"
"מה אתה עושה פה? סיימת?"
היא התחילה את המשפט בחיוך ואז בקצת פחד, אני מניח שהיא פחדה
מאותם דברים שאני פחדתי וזה לא עודד אותי
"לא פשוט יש לי יומיים פנויים ורציתי להעביר אותם רק איתך. זו
מעין חופשה רק שלי ושלך ושל אף אחד אחר"
"מתי אתה נוסע?"
"רביעי בבוקר"
"אז יש לנו יומיים"
"כן"
"יש לך איפה לישון?"
"לא. אני יכול ללכת לחפש מלון"
"אל תדבר שטויות יש לי פה חדר אורחים"
היא סידרה לי את המיטה בחדר אורחים ולפני שהיא הלכה לישון
נישקתי אותה נשיקה ארוכה מלאת תשוקה אבל לא נתנו לעצמנו
להיסחף, לצערי הרב לא נסחפנו. אבל זה היה בדרך היינו צריכים
ללכת בקצב שלה. שקמתי למחרת בצהריים ישנתי הכי טוב שישנתי כבר
הרבה זמן במיטה אמיתית ונוחה, היה לי ארוחת בוקר על השיש עם
פתק קטן "אדם היקר בוקר טוב היום אני חייבת ללכת לעבוד אבל אני
אסדר הכול ככה שיהיה לנו מחר יום חופשי רק לנו ובינתיים תהנה
מהיום שלך ובתאבון, אוהבת רייצ'ל" באמת נהניתי מהיום התקלחתי
במקלחת המדהימה שלה במשך שעה כבר הרבה זמן לא היה לי כזו מקלחת
נהדרת ואז הלכתי ועשיתי קניות והתחלתי לבשל ארוחת ערב רציתי
לעשות לה ארוחה רומנטית לאור נרות ובערב שהיא באה היא הופתעה
לראות את השולחן ערוך עם הנרות מסביב וכל האוכל באמצע.
"והוא אפילו יודע לבשל"
היא חייכה אליי שהסתובבתי לראות אותה. נתתי לה נשיקה ארוכה
ותליתי את המעיל שלה
"רק בשבילך זה הכול המיוחד לך"
"יופי אז בוא נאכל"
אכלנו ודיברנו על שטויות היא דיברה על איך התעצבנו שהיו צריכים
לאלתר תוכנית ליום שלישי כי לראשונה היא לקחה יום חופש. ואז
ניקינו ממש כמו זוג נשוי היא שטפה ואני ייבשתי שמענו מוזיקה
ונרגענו. ואז היא התקדמה היא נתנה לי נשיקה ארוכה וחושנית ולאט
לאט הורדנו את הבגדים אחד מהשנייה והגענו לחדר שינה ועשינו
אהבה מלאת תשוקה וחום. והיא נרדמה רכונה עליי והסתכלתי עליה
והייתי ברקיע ה-7 ובאותו רגע כלום לא היה חשוב לא היה לי כלום
בראש חוץ מאתנו ונרדמתי גם וישנתי הכי רגוע שאדם יכול לישון.
שקמתי בבוקר לא ראיתי את רייצ'ל ובשנייה עברה לי בראש מחשבה
מפחידה שהיא נבהלה שהכול היה חלום אבל אז היא יצאה מהמקלחת
לבושה בחלוק ומייבשת את השיער ונראתה יפהפה. ואז היא נשכבה שוב
לידי ובילינו את כל היום במיטה מתעלסים ומתפנקים היינו
מאוהבים. וחיינו באופירה באותו היום ובלילה לפני שהלכנו לישון
דיברנו קצת, קיוותי שאחרי היום זה היא תפתח אליי אבל השיחה לא
הלכה לכיוון הזה.
"היומיים האלה היו נפלאים אדם. נהניתי מהשהות שלך כאן מלהיות
בזרועות שלך"
"הם היו מושלמים רייצ'ל חלמתי על הרגע בו נהיה ככה"
"גם אני. אני חייבת לך הרבה תודות"
"לי. למה?"
"כי פתחת לי את הלב הראית לי מה זה להרגיש ככה איך זה לחשוף את
הנשמה הגוף והלב. ובעיקר כי אתה לא לוחץ עליי. אני אוהבת
אותך"
"אין צורך להודות על זה כי גם אני למדתי את כל אלה ובזכותך אני
יודע מה זה להרגיש אהבה מהסוג שמרומם אותך. אני אוהב אותך גם.
התעלסנו שוב ונרדמו ולמחרת קמנו שנינו מוקדם ויצאנו היא לעבודה
ואני לקליפורניה חזרה לבית משפחת בלנק ולסמנתה.