אאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאההההההההההה
שמישהו יסיר מעליי את כל היופי הזה אני עוד
אתפוצץ איפה המגבת שתספוג את כל הרעל המתוק
שנכנס לי לאוזניים דרך העיניים ומי ייקח את כל
המילים שמשחקות לי בשערות של הבטן התחתונה
ומי ימרח לי דבש על עפעפיים וטיפת חלב על הלשון
וידחוף את ראשי לסיר של שמן אויי ואבויי מי? מי? מי?
איפה כל החברים שאמרו לי זהו אושר וזה מה? עכשיו
אין לי דרך חזרה כבר לא ולא ולא ולא מלנכוליה אח...
איפה כל הדיג'יים שיקציבו לי את הרגליים למרחקים
חדשים ברעשים סטטיים ברעדות בידיים מותר מותר מותר
להעלם ולהופיע מחדש בצבעים מרוחים כמו יצירת אומנות
ילדותית אהובת הרגש קחי את העור ותתחילי ללטף אני עוד
יודע מי אני באמת.

[למה אבדו לי הדמעות השחורות שבכיתי יפה על דפים לבנים
בלילות בעירום עם ירח מלא הייתי כל כך מיוחד וכל כך לא
וכל כך רציתי לגעת ולא עשיתי דבר חוץ מלנסות לחלום
ולא הצלחתי והיית שם מולי והציפורניים חרטו על הקיר
צמררו את הזמן שעבר וחלף וכבר לא נשאר דבר להפסיד
חוץ מחיים שלמים אוי צעקות מהלב לשמיים שורפות בגרון
כמו מטוסים מתרסקים על צלע ההר]