ביום שנפגשנו, לקחת אותי להר מען, אמרת שמשם אפשר לראות כל
כוכב שבשמים.
נשכבנו שם על סלע ליד המעיין ובהינו בשמים, מעולם לא ידעתי עד
כמה ששתיקה יכולה להיות מקסימה, בדרך כלל ראיתי בשתיקה דבר
מעיק, אבל שם, כשאני ואת שכבנו מחובקים ושתקנו, דיברנו בשתיקה
הרבה יותר מבכל שיחה שבה דיברנו במילים.
הבטנו בירח, בקושי ראו אותו, בננה דקיקה אי שם במרום.
מאותו הרגע, בכל פעם שנפגשנו, הבטתי אל הירח וראיתי איך הבננה
הולכת וגדלה והירח נראה היה כאילו שמישהו החליף את הירח הישן
והמוכר באחד חדש, הוא התמלא בקצב מהיר ובכל פעם שהבטתי בו
התמלאתי בהתרגשות מחדש.

נסענו לצפון, היה לנו המון מה לחגוג, הכרזנו על אותו סוף שבוע
כחג הירח, חג שהוא רק שלי ושלך, באותו יום הירח התמלא לעיגול,
הגיע לשיאו והאיר את השמים.
חגגנו את החג כדת וכדין על פי מסורת בית שמאי (הידועים
כמחמירים ביותר).
טבלנו בג'קוזי עם בקבוק יין, ארוחה שרובה הגיע לנו לפנים,
לבגדים ולכל מקום שאינו הפיות שלנו.
לאחר מקלחת מסורתית וסיגריה ישבנו על המרפסת מביטים בירח, שהיה
החודש כל כך שונה מבחודשים קודמים, לא ניתן היה לתאר את מראהו,
ואת עינינו כאשר הביטו בו, שתקנו, ובשתיקתנו ניהלנו עוד שיחה
מדהימה.
ישבתי שם, זעקתי, בכיתי והתחננתי שיישאר כמו שהוא, שלא יהיה
כמו כל ירח אחר שראיתי בחיי, שלא יתחיל את התהליך המתסכל הזה
של הנסיגה האיטית והמתסכלת כמו שעשו שאר הירחים בחיי.
למחרת חזרנו לירושלים, אני לביתי ואת לביתך, בלילה כל אחד יצא
מהחלון והביט למעלה.
אור הירח שטף את פנינו בצורה שלא היה ניתן לפספס את הדמעה
שזלגה בזווית של עיני, כמו תמיד, הירח כן החל את נסיגתו הבלתי
נמנעת ובתוך כמה חודשים, כמו הירח, מה שעד אתמול היה עגול,
מושלם והמטיר אור על חיינו ייעלם, וכל אחד מאתנו ייאלץ לשבת
לבדו ולחכות עד לאדם הבא שאולי איתו, כשיביטו אל הירח ולא משנה
מתי ואיפה, הוא יישאר מלא.