והוא הביט לי דרך השפופרת בעיניים,
ליטף לי את הנשמה
עם העיניים והאהבה שלו.
ואני הרגשתי אותה מגיעה,
זו לא אחת הקריזות שלי קיבינימט,
זו הייתה מציאות אמיתית.
והוא נתן לי עצות ושיעורי בית,
וזה היה לי נעים ובריא וחדש ומרענן,
והוא וכל האהבה שלו,
כל כך שמחו אותי פתאום.
העלו אותי מתהומות השום דבר
להרים האינסופיים של הכל ואפשר.
אני מאמינה שיש איזו אהבה מיוחדת כאן.
איזו התפתחות נרקמת בין הנשמות שלנו,
וכנראה שהוא צודק וצריך לחכות עם עניני הפגישה,
להפוך את זה ליותר ממאבק של שני צלמים אנושיים
תחת סדינים של תשוקה.
כדי לראות צלול,
צריך זמן ומילים |