עומדת בחלונך ותרה
אחר האביר על הסוס הלבן
אך הוא לא שם ביער
הוא קרוב אלייך יותר ממה שתחשבי
את הסוס הלבן הוא איבד
כאשר חיפש דרכו אלייך
יותר לא מתעטף הוא בגלימה הלבנה
כי האש אשר הצתת בליבו
שרפה אותה
ואינו עוטה שריון הוא
כי החץ אשר שילחת לליבו שברוהו
וחרבו נותצה כאשר
הגן עלייך מפני אלה שרצו את מצודתך
בכח לקחת ממך
וכאשר את מחפשת אחריו מבעד לחלונך
ממתינה שיצא מהיער ויעמוד תחת לחלונך
הוא מסתובב בתוך עירך
את רואה אותו אך לא מביטה בו
והוא ימשיך במלאכת יומו עד אשר
מבטך ינוח עליו
ואז כן אז
יעז הוא להרים מבטו
להביט בזיו פנייך
אשר תמיד הפנה להם גבו
כאשר הגן עלייך בגופו מפני הבאים להשמידך