שוב בחדר - יושבת, חושבת.
משפחה, געגועים...
כבר נגמר את מי לבקר, כולם נעלמים,
הם בורחים לעולם אחר שבו טוב יותר.
כשהייתי קטנה, אצל הסבתא הגדולה, היא הסבירה לי שכשנמות נגיע
למקום טוב יותר, מקום עם שקט ובו נקבל תגמול על המעשים הטובים
שעשינו...
אז אני בטוחה שהיא "חיה" טוב עכשיו, בעולם אחר...
אולי אפילו מעבר לקשת.
מסתכלת עלינו מלמעלה, בודקת ודואגת,
דואגת שיהיה לנו טוב,
שיפסיק כבר הרע!
שוב בחדר, מול המחשב.
שוב מתגעגעת לסבתא הגדולה,
שהלכה והשאירה חור גדול בלב, חור שלעולם לא תהיה לו סגירה.
געגוע...כולם נעלמים לי. |
