שינויים במזג האוויר ואורות מוזרים בשמיים.
מספר מעורער בנפשו
ניטעה בי הרגשה, כמעין כאוס.
אני ישבתי על גבעה באמצע שום מקום -
ושמעתי כוכבים נופלים כמתח מטאורים.

או שמא אני?

מירטל שתלה מזבחי קורבנות בחצרה האחורית,
באותה התקופה שהיה מלך, ואיזה ליצן חצר או שניים.
אז היא... משכה בחוטים, כל כך חזק,
באמת! כזה כוח בחיי עוד לא ראיתי.
עד שהקשר ניתק,
ומאז היא לא ראתה אותם מעולם.
הם נסחפו עם מערבולת הרוח
שהייתה גם צוחקת אם היו מדגדגים אותה.
...היא לא ראתה אותם יותר.

אוי! איזה ילדים חמודים!
מעניין אתכם?
אתם סקרנים?
בואו, בואו. בואו בהמונייכם!
שבו כאן מסביב, ילדים מתוקים-
בואו ואספר לכם סיפור של אמיצים!

את לא רואה מה שיש מבעד לחלון?
את רצינית, את לא רואה כלום?
כן, את רצינית. את לא רואה כלום.
שימי לב לעץ המוזר הזה.
תראי גם את הטרוף שבגזע שלו.
...לא ככה דימיינתי אותם, האמת.
אני חייב להודות שאני דיי מאוכזב...
אין לך עוד חלונות בבית?

מירטל אוספת חתיכות של דפים.
היא מאמינה שיום אחד היא תהיה משוררת וסופרת דגולה.
כל כך ענקית עד שכווווולם ידעו מי היא!
אחר כך היא יורדת מהרעיון המטופש הזה
וחותכת לעצמה את הידיים בפאבים מפוקפקים.
אחר כך היא מנגבת את הדם עם חתיכות הדפים,
ביתר החתיכות היא משתמשת בשרותים.
[גיחוך צפצפני]
אני אוהב ילדות בתאי שרותים.
[ציחקוק]

איזה מקלות הליכה יפים!
בואו, בואו בהמונייכם, ושבו כאן איתי!
איזה מתוקים אתם!
בואו שבו סביבי, ואספר לכם סיפורים נפלאים!
איזה זקנים חמודים אתם!
ואתה..איזה מקל הליכה מגניב.
בואו זקנים שלי, שבו איתי.
...מבוגרים חמודים דים דים שלי.

איך אני אמור לצלם סרט עם כל הבלאגן הזה?!
ההר לא עומד במקום, והעץ הזה קצת פוזל!
נו באמת, תעשו משהו עם עצמם.
השמיים יותר מידיי כהים,
והירח הזה קטן מידיי!
איך אני יכול לעבוד עם החוסר מקצועיות הזאת?!
ומאיפה הגיעו העננים האלו?
מרי! תגידי להם שיזוזו משם,
יש לי חוזה!

מרי, מרי.
איזו אישה.
תלתל אחד בלונדיני,
השאר גוף חלק של אישה.
היא משחקת עם אצבעותיה ללא הפסק,
תולשת עוד פיסת עור מתה,
פיסת עור ישנה.
פעם היא הייתה מתפללת בלילה שתמיד יגדל לה העור מחדש.
זו הסיבה שהיא גם הפסיקה לאונן או לעשות סקס.
אתם יודעים, יש שפשוף מטורף מידיי.
שום מכונת זמן לא הייתה יכולה להחזיר אותו אחורה, כך הם מספרים
לפחות.
תולשת ותולשת,
מציגה לגדילת העור החדש אתגר.
היא תמיד הייתה חוצה גבולות, מרי הזאת.
מסתכלת על התיקרה מבעד משקפיים מזכוכית,
מרי, מרי - איזו אישה מופלאה!
דין פרוטה כדין מאה? [בהלם]

מספר מעורער בנפשו
...שתלו בי הרגשה כמעין אושר!
הו, אוצרות העולם - מה עוד אני יכול להגיד עליכם?
מירטל, כן מריטל היא הייתה כותבת עליכם שירים.
הו, הרבה שירים היא הייתה כותבת...
אני אפילו זוכר את סוג הכתב שלה, ואת איך שה-ע' שלה יורדת יותר
מידיי למטה.
מירטל... מירטל.... הייתה כותבת שירים בעזרת נימים -
אני זוכר את היום ההוא שהיא קישטה את החתול שלה באיזה עורק או
ווריד.
עד היום היא לא ראתה אותם.

איזה יופי שכולכם כאן!
תסתכלו לי בעיניים, תסתכלו!
אתם רואים אותי?
מה איתכם שורה האחרונה?
כולם שומעים אותי?
אתם מכירים אותי?
איזה יופי שאתם כאן!
אלה עם הטרופית והביסלי תרימו ידיים!
[מצחקחק]
מה שלומכם?
היה שבוע קשה, אה?
בואו, בואו...
איזה ילדים יפים...
והאנשים כולם נהדרים!
איזה דור מושלם אתם!!!
אנשים נהדרים, נזר הבריאה, מושלמות!
[צורח וצוחק]
המין האנושי - יצירתו של האל!

זהו... ככה...
בדיוק.
עכשיו אני רוצה שתעמיד פנים שאתה רוצה לשכב איתו.
תפשיל את השמלה לאט לאט ועם קצות אצבעותייך תלטף אותו.
מרי! צריך עוד עננים!
איפה הם כשצריכים אותם לעזאזל?!
תעשי משהו!
יופי. עכשיו תשכב על הגב, ותצפה באיזשהו סרט,
השאר לא משנה.
[פוצח בשירת אופרה]
"הו, מרי.
אל מרומים ישא שמך - מרי.
ואלוהים, בצאת מצריים-
הניח את רגליו על הכורסא ותקע גראפס.
מרי, מרי, לא סתם אישה-
כלת בת המצווה!
כלבה שכוכה."

אנחנו ליצן החצר והטייס -
כחובה אנחנו כאן,
אף על פי - שגאווה וכבוד אנחנו חשים לעמוד במקום זה, היום.
אל נא תרגישו מבויישים...
זה בסדר. זה באמת בסדר.
גם לנו אין סדרי עדיפויות, אתם יודעים.
אז מה אכלתם היום?
מקווים שזה משהו בריא...
היי! שמעתם על הילדה המוזרה הזאת,
שלא מצליחה להכניס לקיבה שלה פרוסת מלפפון?
איזו מצחיקה!
מספרים שאפילו היא מקיאה את זה [תרועת הלם]
כן כן... הזקן סיפר לנו את סיפור האימה הזה אתמול.
[בלחש] אפילו מספרים שהיא שוקלת 14 קילו,
אבל כשהיא מסתכלת במראה המרשעת מכל, היא רואה את אמא שלה!
ערומה!
שמנה!!!
[הקהל בהלם, ילדים קטנים מסתתרים אחרי האמהות שלהם]
כן... כן... [חוזרים ללחוש]
תאמינו או לא, אבל המראה הזאת מכושפת!
שלא נדע! מה נעשה?!
היא תשתלט על כל הכפר שלנו!
קדימה, למלחמה!
צריך לעשות משהו!

פסססטט... כן, אתה.
מי אתה, מה אתה, בן כמה אתה, מה העדה שלך, כמה אבא שלך מרוויח,
באיזה טסט אמא שלך עברה,
כן כן, אתה!
נו למי אני מדבר ?!
תקשיב מעכשיו, כי... חה חה-
גם דיבור היום עולה כסף!
[נושם נשימה עמוקה, ויורק סמחטה ירוקה ושחורה]

מר ליצן החצר! מר טייס!
[חי חי חי חי]
שלום.
מה... מה... מה קרה לילדה השמנה?
אמא שלה מצאה אותה?
המראה המכושפת הרגה אותה?
היא באמת הייתה מקיאה מלפפונים?
ולאן מגיעים אחרי שמתים?

מרי!

כן, אני מרי. מה אתה רוצה?

יאו, זו מרי! זו מרי!

ילד, עוף מפה. אני מכירה אתכם הילדים,
גוש טינופת חרמנית.
כל מה שאתם רוצים זה לתקוע את החתיכה התלויה הזאת שלכם,
להוציא אותה על איזה גרב משומשת, וללכת לישון.
אני מכירה אתכם הילדים, העולם כולו נראה כמו שד מתנדנד.

איזו אישה מרי! מריל'ה!

ועוד אומרים לי שאני, כן, א נ י פולניה קרה.
חיי נפשי.
[תולשת עור מהאצבעות]

בואו ילדים בואו!
יש לי בדיחה בשבילכם!
בוא, בוא, התקרבו.
יום אחד, ישו, אלוהים ואללה הלכנו ביער,
הלכו הלכו הלכו
ואז נפ-לו לבור, ואז מתו!
[צחוקים רועמים נשמעים]
רוצים לשמוע עוד בדיחה?
את זו קראתי אתמול בעיתון. אני לא אשקר.
יום אחד הייתה שרלוט
ושרלוט הייתה לוקחת כדורים,
ואז הייתה שותה, ולפעמים היא הייתה לוקחת בולים.
לילה אחד שרלוט כתבה ביומן את כל הסרטים שהיו לה.
איש אחד חסר אמונה מצא את המחברת אל-אס-די סמים בלאגנים שלה
ומאז יצאה המחברת המוזרה הזאת במיליוני עותקים ובמיליוני שפות
שמעתי שקראו לספר הזה "תנך".

אני בכלל לא אוהבת אותו גמיש.

תמה ונשלמה לה עוד תקופה,
צליל החרבות נדם.
הראש שוב מתפוצץ, ואין זכר לדבר מאכל.
מירטל עשתה לי מעין גבעה ושמיים.
ורק מרי שמה בושם בין הירכיים.