"אני מתלבשת, אני כבר באה."
שמעתי אותה פותחת את הדלת ומתווכחת עם בחורה נוספת.
התחילו צעקות והמילים היחידות שהבנתי היו "היום", "תהרגי",
"כבר",
ו- "בסדר" עצבני" שצעקה יעלי.
נשמעה טריקת דלת, יעלי צעקה "אני הולכת", פתחה את הדלת וטרקה
אותה גם היא.
התחלתי לחשוב על דרך לצאת מהמצב המשוגע הזה ומרוב ייאוש השענתי
את הראש עמוק לתוך המזרון.
כראשי נלחץ על המיטה הרגשתי איך רצועת הבד מתרחקת מעט
מצווארי.
לחצתי את הראש  חזק יותר אל המזרון והצלחתי לשחרר את ראשי
מהרצועה.
השתעלתי מס' פעמים ולבסוף הצלחתי לנשום בצורה נורמלית שוב.
התחלתי לנסות ולפתוח בעזרת שיניי את הקשר שהצמיד את מרפקיי.
המאמץ השתלם, אך תקפה אותי חולשה לכשראיתי את מצבם של קרסוליי
ואת הדם הרב שנטף מהם אל הרצפה.
אוששתי את רוחי וחזרתי לעבוד עם שיניי, הפעם על הקשר שהצמיד את
כפות ידיי ולבסוף הצלחתי.
לא הרגשתי את כף יד שמאל וראיתי שהיא כחולה מעט.
הזזתי את יד שמאל כף שתונח על ירכי השמאלית ועיסיתי אותה בעזרת
ידי הימנית.
התחלתי להרגיש את כף היד אך היא עדיין היתה חלשה מאוד.
בעזרת חתיכת פלסטיק שמצאתי ליד המיטה פתחתי את הבורג שהצמיד את
הסד למיטה והצלחתי להרים את הסד מעל לרגליי ולזרוק אותו
לרצפה.
קרעתי חתיכת בד רחבה מכיסוי המיטה וקשרתי בעזרתה את קרסוליי זה
לזה כדי שאוכל לנוע עם כמה שפחות קשיים, וזחלתי מהמיטה אל
הרצפה כשרגליי נגררות ומדממות לאורך מסלולי.
כשיצאתי מהחדר שמעתי את את רגליי נתקעות בדלת אך לא הרגשתי את
המכה.
המשכתי לזחול, עברתי את המסדרון ואת הסלון והגעתי לדלת
הכניסה.
ניסיתי להגיע אל הידית בעזרת ידי הימנית ולא הצלחתי.
לחצתי את היד אל הרצפה וניסיתי להקפיץ את פלג גופי העליון כך
שאוכל להגיע אל הדלת אך לא רק שלא הצלחתי, אלא שגם סנטרי נחבט
ברצפה וראיתי מס' טיפות דם נוזלות ממנו.
דחפתי את הדלת קדימה בחוזקה, ולהפתעתי הדלת נפתחה החוצה.
זחלתי על המדרגות עד הדשא כשצלצול מוזר ומונוטוני נשמע.

התעוררתי וכיביתי את השעון המעורר.
איזה חלום מוזר.