כל קוסם צריך שדון,
כל מכשף צריך דרקון,
כך היה מאז ומעולם,
ויהיה, עד שיכלה נהר הזמן.

עד כאן הקדמה, ועכשיו ההסבר,
תקשיבו לי טוב, אני קצת ממהר:

זה לא בדיוק סיפור,
ולא בדיוק שירה,
אבל העיקר, כמו שאומרים,
היא רק הכוונה.

סיפורי מתחיל ככל סיפור אחר,
בפסיעות על אם הדרך ליד הגדר.
הייתי אז ילד קטן,
בקושי בן שבע וכבר מיותם.

אמא מתה אחרי שנה,
עוד לפני שהספקתי לומר לה מילה,
ומכיוון שאבא היה טיפוס נגרר,
גם הוא מת די מהר ולא השאיר לי דבר.
עברה לה שנה, ואחריה עוד אחת,
וגדלתי מספיק כדי להסתדר לגמרי לבד.
הייתי הולך לי ברחובות,
יתום ללא בית, מקבץ נדבות.

וביום שלישי, או שני או אחר,
כשפסעתי לי אז ליד הגדר,
נתקלתי בהלך זקן ומוזר
שנתלה על מקל עץ עבה שגרר.

הוא היה לבוש בשלוש חולצות
לראשו חבש כובע מנוקד בנוצות,
על רגלו האחת לבש סנדל
ועל הרגל השנייה סוג של ערדל.
מכנסיים הוא לבש, כמובן,
שלא תחשבו שהוא היה לגמרי מבולגן.

ועל הגב הוא נשא תיק קטן עם ספרים,
מגילות של חוכמה, סיפורים ושירים,
איך אדע, תשאלו?
הוא הראה לי, טיפשים.

הוא הוריד את התיק והוציא אז ספרון,
עם כריכה אדומה, וציור של דרקון,
ומסר לי אותו, ולחש לי חידה,
וכיתף את תיקו, והמשיך במסע.

ובאותו הלילה באסם לא רחוק,
בלילה אפל של רוחות לוחשות,
פתחתי את הספר, הצצתי בפנים,
ומשהו משם חבט לי בפנים.

ומאז שנים עברו וזקנתי,
נהייתי הגדול במכשפים ונפלתי,
והלילה הזה, שולייתי הצעיר,
את הספר ההוא לך אני מעביר.

ומכל השנים של תבונה שצברתי,
מכל הדברים שחוויתי, עברתי,
את חידתו של הזקן אעביר גם לך,
ובבוא היום תבין גם אתה:

ש"ישנם דברים שאסור להראות,
ויהיה המתבונן מי שיהיה.
ישנם דברים שאסור לשמוע,
ויהיה המאזין חרש לגמרי.

וישנו סוד בציורים וספרים,
שאותו רק מעטים מכירים.
שכשקוראים על דרקונים,
הדרקונים באים"

זה הסיפור וזה כל הסוד,
איך מכשף צעיר משיג לו דרקון.