נודדת בין עצים
לבדי עם יגוני,
חולמנות ישנה מוכרת
התגנבה לי אל תוך לבי
ואני מבקשת את יגוני לשכוח -
איך אמון אין לי באיש.
עוצרת בהרי השומרון
בכפר ערבי,
באוויר- אווירת מלחמה
אך אני אתם בשלום,
נכנסת לבית הקפה,
צופה בהרי השומרון.
ברקע - מוזיקה ערבית,
אני שותה תה,
מקבלת אירוח חם
אך אני לבד
עם טעמים מוזרים בפה.
זה לא התה,
זה לא אתה,
זה אני עם אותן מחשבות ישנות
על איזה עולם מוזר,
ועל הכיעור הנורא
שבאדם נמצא.
אני לא יכולה
אלא, רק לבד רוצה...
חושבת עליך,
כואב לי הפצע
שהוא גם שלי.
עכשיו מתחילה
לנוע באיטיות...
אולי אפילו לא רוצה לזוז.
חשוב שיהיה לך טוב
אך קשה לי
לדעת שבלעדיך לא יהיה לי טוב.
אני פה...
שולחת לך נשיקה
ודמעה אחת קטנה.
30/01/03 |
