מונה גולד / עצבות |
אינני מאשימה
ואינני אשמה בכלום,
מתהלכת כעיוורת,
מחייכת,
עומדת בפתחו של אוהל הבכי
שאיננו נגמר...
שוב אינני מבקשת דבר
מהחיים.
חושבת את עצמי לצל-
לא איש ולא אישה,
לא האישה הנהנת להיות כמו גבר
ולא גבר שטוח וקהה
אשר איננו חש שום אבידה.
שוב אינני יכולה להכיל את החושך,
שוב אינני מכילה את חיי.
11/07/03
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|