טל אסתר / שירים לשמואל |
מאירים באלימות את בדידותה
הוא שבחושך התבונן
ניגש ומתיישב לצידה
באולם מתרוקן של שעת סגירה
אצלם נפתח שער
צליל גרירת כיסאות
מסתיר את חריקת ציריו
שותה
מסתכל לי בעיניים
מצהיר על אהבה
רק כשאתה שוטה
שוכח עצמך
חושב עליי
אני כמעט ולא שותה
תמיד מסתכלת בעיניים
מציצה לך
אני שוטה
שוכחת עצמי
חושבת עלייך
מתווכחים
על צניעות ויוהרה
במקומות הומי אדם
המחשוף שלי נמוך
ביקשת שאלבש שמלה
אם רק הייתי שותקת ויפה
אתה ספוג בכל ריחות היום
אולי גם של אתמול
ואני בנעלי עקב ובושם
ולא מסכימה
ולא מקשיבה
ולא מקסימה
אם רק הייתי שותקת ויפה
לאנשים יש את הדרך שלהם
למילים את הקצב שלהן
ואני שוב מאיצה
אם רק הייתי שותקת ויפה
תבוא אליי עם מטען
תהיה שלי רק אחריי
שתהיה של עצמך
ושל אנשים אחרים
אני נולדתי מחומר
שיש בו זכרון
ואולי לעולם לא אוכל להיות שלך
ואולי לעולם לא אחיה את הרגע במנותק
יש עקבות שאי אפשר למחוק או להבין
אלא להכיר בקיומם
כל במה עם פסנתר היא זירה
כל זמר שיכור הוא עיוור למחצה
למי שצועק דרך מיקרופון שהוא אוהב
אני לא מאמינה
לשמואל מתוך הגעגוע, הכעס, הפגיעות, הבדידות, האהבה, השנאה,
הדאגה, הזיכרון, השיכחה, הכאב והשמחה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|