תבוא אליי עם מטען
תהיה שלי רק אחריי
שתהיה של עצמך
ושל אנשים אחרים
אני נולדתי מחומר
שיש בו זכרון
ואולי לעולם לא אוכל להיות שלך
ואולי לעולם לא אחיה את הרגע במנותק
יש עקבות שאי אפשר למחוק או להבין
אלא להכיר בקיומם
כל במה עם פסנתר היא זירה
כל זמר שיכור הוא עיוור למחצה
למי שצועק דרך מיקרופון שהוא אוהב
אני לא מאמינה
לשמואל מתוך הגעגוע, הכעס, הפגיעות, הבדידות, האהבה, השנאה,
הדאגה, הזיכרון, השיכחה, הכאב והשמחה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.