הכל התחיל כשגזזתי ציפרניים יום אחד. כנראה שפספסתי איזה שפיץ
ונתקעה לי הציפורן בריפוד של האוטו. חבר שלי לא שם לב וטרק לי
את הדלת של האוטו על האצבע.
בדרך לבי"ח איזו נהגת אחת בלמה בפתאומיות כי היא חשבה שהיא
ראתה משהו כמו תירס על הכביש, נתקענו בה מאחור ונתפס לי
הצוואר. עד היום לא הבנתי למה עדיף לעשות תאונה
ולא לדרוס תירס. שעתיים ייבשו אותי במיון עד שבאמת התייבשתי
וקיבלתי עירוי לעוד שעתיים. בינתיים נכנסתי לצילום של האצבע עם
העמוד של העירוי ואיזה בחור שנתקל בעירוי שלי נפל עלי. כשפקחתי
את עיניי כעבור דקותיים ממש כאב לי הראש וגם נשברה לי השן
הקדמית כי מסתבר שכשנפלתי על הרצפה משכתי איתי את העמוד של
העירוי שהיה מחובר לי לזרוע (מה שאגב יצר אצלי שטף דם תת עורי
כי נתלש לי חלק מהווריד). את האף אבא סידר לי במקום.
כשחיכיתי לתשובות של הצילומים כנראה שחטפתי איזו אלרגיה למשהו
כי התחלתי להתעטש בשלשות ובכל עיטוש הצוואר התפוס החליף צד.
הצילומים הראו שצריך גבס.
לפני שהרופא חבש אותי הוא הסיר לאיזה ילד את הגבס מהיד. הוא
עשה תנועה לא נכונה עם המסור החשמלי וקטע לי את כף יד ימין.
תוך שניות הייתי עטוף בחוסם עורקים כדי למנוע איבוד דם וגם
ציירו לי על המצח תאריך שעה וגם סמיילי. לא הבנתי את הבדיחה.
האלרגיה בינתיים התגלתה כחיידק ויראלי שהתפתח גם לחום גבוה
מלווה בהזיות קלות. דווקא נחמד. הקטע של ההזיות, החום לא היה
כיפי. החליטו לאשפז אותי מיד. השלשולים הופיעו כבר ביום השני.
האוכל הגריאטרי שלהם נורא. כשהדימום הרקטאלי התחיל כבר הייתי
מחובר לשני עירויים של נוזלים ומנות הדם זרמו אלי כמו מים. אחת
מהן, מסתבר בדיעבד, הייתה של איזה רוסייה שמסתבר נפטרה ביום
הולדת האחרון שלי.
בגלל שכבר חודשיים מזריקים לי גרבר בורידים  ואין לי כל כך טעם
בלשון, הקוקטייל כבר לא כזה נורא. היא נפטרה מאיידס אגב.
המערכת החיסונית שלי התרסקה. זה היה עניין של שבוע עד שעקרו לי
את השקדים. והתוספתן. את כיס המרה הוציאו ליתר ביטחון. לא
לוקחים איתי סיכון. שיהיה.
אני כבר לא זוכר מתי זה היה בדיוק בגלל כל התרופות והסמים
שמאכילים אותי אבל בשלב כלשהו התנתק לי קריש דם מהאצבע והגיע
ללב - מה שגרם לי התקף לב. אבל בקטנה.
הצרה היא שבצורה לא הגיונית כלשהי, הוא אחרי זה המשיך למוח
וחירבש לי שם את כל העסק.
אני כבר שנתיים במצב הזה וכנראה בגלל שמערכת העיכול שלי מנוונת
וחלשה גילו אצלי לפני שבוע סרטן בקיבה. ממש ליד האולקוס.
עכשיו הולכים לכרות לי את יד ימין עד המרפק כי שכחו עלי את
חוסם העורקים בזמנו, שגרם לי לנמק מתקדם והיד כבר ממש שחורה,
מצומקת ולא יעילה.
כבר התרגלתי לפטריות ברגליים מהליכה יחפה לשירותים שלהם. זה די
כיף שיש מישהו שמגרד בשבילך דברים.
טוב, מצטער, כבר כואבים לי העפעפיים מלמצמץ למכונת הכתיבה
המיוחדת שלי אז אני אסיים פה.
חברים יקרים וכל אחד אחר שיוצא לו לקרוא את הסיפור שלי, בפעם
הבאה תתרכזו טוב טוב כשאתם גוזזים ציפורניים. שלא ישארו לכם
שפיצים.