גזור כמו נייר
נפול על רצפה של אשליות
מסתכל לשמיים אדומים
שואף נושף שום דבר לא קורה.
                             פזמון
על חוף מול ים מחפש את הנקודה שנגמר ודי
המקום שבו השמש פוגשת את המכחול של השמיים מלמטה.
                            בית ב
וגרם לי לחשוב לאן כולם בורחים
מה קשה ומה כל כך קל בחיים
אלפי בעיות של דימיון ואחת
שגורמת לחיים לפעום בקצב של חלום.
                             גשר
ומעדיף את רגליי על הקרקע
ושרק הדימיון שבי ירחף אל מול שמיים
כחולים עצובים שבורים שלעיתים בוכים
זורמים מבפנים.
                           בית ג
תני את קולי אלייך
ונתערבב על הבד כמו שמן ומיים
נצייר את הציור שבו נפגשנו
ונלך לחוג עם מלאכים מציאותיים
אנחנו לא שונים.