"דוד, אני רואה עננים..." דוד לובש סווטשירט אדום בוהק מתחתיו
חולצה מכופתרת משבצות, הג'ינס שלו גדול עליו. הוא ירד במשקל.
דוד מאוד שזוף, הוא חזר לפני אתמול מטיול במקסיקו. סיפר לי
שהוא זיין איזו דוגמנית. אמר שהיא יותר רזה ממני, אבל שיותר
יפה כשיש מה לתפוס.
אני נזכרת איך אתמול ירד גשם. חבר של דוד לקח אותי טרמפ לשדה
התעופה כי המונית שהזמנתי התעכבה. עמדתי בטרמינל ובחור חביב
הזמין אותי לקפה מהמכונה. הקפה היה מגעיל אבל שתיתי בכל זאת.
אח"כ חברה שלו הופיעה עם כל התיקים והמזוודות והוא רץ אליה תוך
שהוא מנופף לי לשלום. לדוד לקח המון זמן. הוא קנה מכשירי חשמל
ובשמים בדיוטי פרי. חיכיתי לו יותר מארבעים דקות. ואז ראיתי
אותו דרך הטלויזיות הקטנות הולך עם העגלה. בקושי זיהיתי אותו,
הוא הפך צנום והגיע לא מגולח. התחבקנו והיה לו ריח זר פתאום.
הוא נישק אותי נשיקה לא אמיתית כזאת. והלכנו לכיוון המוניות.
הוא ביקש לרדת בבית של ההורים שלו. אני נסעתי לבית שלנו. שמתי
מצעים נקיים על המיטה, ירדתי למכולת לקנות ביצים חלב וסיגריות.
ונרדמתי מול הטלויזיה. דוד חזר מאוחר. הוא התיישב על קצה הספה
לידי וליטף לי את הרגל דרך הג'ינס. כשפקחתי עיניים הוא לא
חייך. "הבאתי לך משהו טוב, קומי." הוא אמר בקול סמכותי כזה,
הקול שהוא משתמש בו כשהוא מדבר עם חברים מהעבודה. התרוממתי,
והוא הגיש לי ג'ויינט. הצתתי אותו במין חוסר רצון. העיניים של
דוד עוד היו אדומות ממקודם. נגמר הג'ויינט ודוד שאל אם אני
מוכנה להפתעה נוספת. לא עניתי. הוא הוציא מכיס המכנסיים כדור
ואמר שזה כדור מאוד מיוחד שהוא הביא ממקסיקו ושהוא רוצה שניקח
אותו ביחד. לקחתי את הכדור ודוד הביא לנו כוס מים. גם הוא לקח
אחד. "יש לך מים חמים. לכי תתקלחי. יש לך ריח של שינה." לדוד
בחיים לא הפריע הריח שלי. אבל בכל זאת התחשק לי להתקלח בלי קשר
ותוך דקות כבר עמדתי בוהה בהשתקפות שלי תחת זרם המים החמים.
במקלחת ירדו לי דמעות. כנראה מהפחד. יצאתי מהמקלחת אפופת אדים.
דוד עטף אותי במגבת גדולה. הצמיד אותי לגופו. ככה עמדנו כמה
שניות ואז דוד הוריד ממני את המגבת ועשינו אהבה. הכדור התחיל
להשפיע אחרי כמה שעות. אולי זה היה בעצם כמה דקות. חושי
התערפלו. דוד התמזג עם הרצפה. אני התמזגתי עם דוד. הוא חייך
אליי. "שכבת עם מישהו אחר כשלא הייתי?" הוא שאל פתאום. "כן."
אמרתי ביובש. העיניים התגלגלו לי. אני לא יודעת למה אמרתי לו
כן, אולי בגלל שהסיפור עם הדוגמנית בעצם הרגיז אותי מאוד. הרי
לא רק שלא שכבתי עם אף אחד במשך ארבעת החודשים האלה אלא בקושי
יצאתי מפתח הבית שלנו. דוד ליטף אותי. "לא זכרתי כמה את יפה."
הוא אמר. המילים שלו התחברו לי עם רעש המכוניות בכביש. זה היה
נחמד לשמוע את זה. כאילו המכוניות נתנו למילותיו עוצמה כזאת.
הנחתי את הראש על החזה של דוד, שעלה וירד במהירות. אני לא
זוכרת כמה זמן שכבנו ככה. כשאני מכונסת בתוכו. אני חושבת שבתוך
תוכי ידעתי שאני שואבת כל מה שאוכל. ידעתי שזאת הפעם האחרונה.
ידעתי שהטיול הזה הבריח ממני את דוד. הטיול הזה לקח את מערכת
היחסים שלנו וקימט לה את הצורה. בעצם, אני לא בטוחה אם זה אשמת
הטיול או אשמתנו. נרדמנו לכמה שעות וכשפקחתי עיניים כאב לי
הראש. דוד מזג לי כוסית של איזו תרופת סבתא ונתן לי אקמול.
אח"כ הוא פתח את אחת המזוודות שעוד לא פרק, לקח את התקליטים
שלו, כמה בגדים שנשארו בארון, נעליים והכניס למזוודה. הוא ירד
לפיאט שלו בנגלות. כל פעם עם שתי מזוודות עד שהפיאט התפוצצה
וכמעט שלא היה לו מקום לכל מכשירי החשמל. הוא אמר שהוא משאיר
לי בנתיים את המפתחות לטוסטוס עד שאסתדר. מילמל איזה משהו על
זה שבינתיים הוא ממשיך לשלם איתי את השכירות אבל שכדאי שאחפש
שותף. "את תהי בסדר?" הוא שואל כשרגל אחת כבר בחוץ. "דוד, אני
רואה עננים..."