ראיתי פעם
את צורת הענן הזאת
אבל הייתי אז אדם אחר.
הייתי כותב מילים
במקום לא להן,
מאחורי רשימת קניות,
שהפכה ברגע ליציר סימלי
בעל כורחה.
נוטפת מחסד,
נטולת תקוה.

עכשיו כבר ברור,
כי טומנים העננים בחובם איזה סוד רע,
זעזוע המוצפן היטב.
שוב נעלמה מפניהם
אותה התמימות
שזיהיתי בפגישתנו הראשונה.

אך גם הפעם,
מצאו עצמן מילים נוחתות כרעם,
מסיחות מדעתי כל זכר מלבדן,
גם הפעם מאחורי רשימת קניות.
אולי לא כל כך הרבה השתנה,
אולי נותרו הדברים כפי שהיו
ורק הזמן שרט בהם שיכחה,
כמו שקיעה אחת ארוכה.