כאן, בליבה של מריבה ישנה, אני עומד בתוכה ככוח
שולט, המטיל מרותו באזור -
ומרגיש שאני לא יודע מה אני עושה פה בכלל.
אני מגן על אנשים קצרי ראייה מפני האויב - אותו אני
מדכא בצורה נוראית
ומתייחס אליו בהכללה כזו, כאילו כל אדם מבוגר המבקש ללכת
לעבודה הוא פעיל "חמאס" ההולך לתקוע לי סכין בגב
ברגע שאסובב אותו אליו. הכל נעשה כל-כך
בקלות דעת,
ונראה לי שאם הייתי אומר לחיילים תחת פיקודי -
לילדים האלה,
לירות בכל ערבי שעובר הם היו עושים זאת. ואם הייתי אומר להם
שהם כולם רשעים ומבקשים לרצוח אותנו הם היו מאמינים לי
ושונאים אותם בכל ליבם.
ההחלטות אמנם נעשות על-ידי אלופים וותיקים, אך בל לנו לשכוח
שאת המלחמות נלחמים הילדים -
באמת ילדים!
והם כל-כך נהנים מהרעיון שיש להם כוונת טלסקופית עם ראיית-
לילה איתה הם יכולים "להוריד כדור" לאדם בין העיניים מטווח של
חצי קילומטר בחושך מוחלט. וזה כזה אדיר שיש לך את כוחו של
פגז 130 מ"מ מלא ב-TNT בלחיצת כפתור בלבד, או היכולת לירות
עשרים מיני-רימונים בחצי-דקה למאות מטרים בדיוק של חלון בית.
לי יש את הכוח.
לי יש את הכוח לעצור פלסטינאי, ומול אישתו וילדיו
לפרק לו את האוטו,
לעשות עליו חיפוש,
לגרום לו לרקוד ולשיר
או כל מה שאני רוצה שהוא יעשה,
כי למרות שאני ילד הוא יודע -
הוא יודע שיש לי גיבוי כל-כך חזק של
אלפי תותחים ומיליון כוונות טלסקופיות,
ואם הוא רק יעז לנסות להמיר את פי הוא יחטוף כל-כך חזק, שעוד
לפני העינויים בשב"כ
המשטרה תחטיף לו קצת
ומג"ב יכנסו לו באמ-אמא
ואני -
מי יודע מה אני אעשה לו.
ואחרי חילופים של שמונה-שמונה במחסום,
עם כל שאר החרא שיש לי מסביב,
תאמינו לי,
אני מסוגל להרבה.
נכתב במחסום בשעת לילה מאוחרת (או בוקר מוקדמת)... |
