עוד מעט יכנס אושר גדול
כמו נחש צפע
אל דירת הגג שרכשתי בדמים מרובים
דרך תריס מחורך
מעשה זהב שהשארתי
פתוח, בכוונה, כשחם ולח
בחדרי אני מיחל,
גם בתמורה בלתי אפשרית,
לרוח יבשה וקרירה
שתכנס ותבלע
אפילו אותי
במחיר
שבהקשר הנ"ל
לא נראה כה יקר
רגש טיוטה התקמט
בלב היד הזורקת
ולא ברור מחמת מה
אי - ספיקה זו שהלב פולט
נחשבת לעוד אפשרות
רוח אימה מטילה עלי אשם
שאני רך מדי אל היופי הזר.
כאשר את שותקת אלי
יותר מאי דיבור
אני נזהר
שלא נודה
בפחד מכיעורנו.
הים הפסיק את גליו
ורוח את משביה.
כאשר יצאתי אל החלון
ראיתי איש נסער
צועד ובודד
משקיע בטבע
את כל שהיה לו
פעם דומם.
. |
